רבים מאמינים כי הדבש בריא לנו במאה אחוזים. הם משתמשים בו כתרופה, להמתקה של משקאות, עוגות, דייסות, שייקים, ועוד. אחרים טוענים כי למעשה מדובר על סוכר בתחפושת. היכן האם נמצאת? ובכן, באופן לא מאוד מפתיע, איפשהו באמצע. 

הדבש שימש במשך תקופה ארוכה בהיסטוריה של האנושות מקור חשוב לפחמימות. בנוסף, הוא שימש כממתיק זמין וכמעט יחיד עד שהחל הייצור התעשייתי של הסוכר שהחליף אותו אי שם בשנת 1800. רבים לא יודעים זאת, אך המרכיב העיקרי של הדבש הוא פחמימה, והיא מהווה 95% ממשקלו. בנוסף, הוא מכיל חומצות אמינו, ויטמינים, מינרלים, חלבונים, פוליפנולים ותרכובות ארומטיות בכמות קטנה.

היתרונות של הדבש:

מחקרים מסוימים מראים כי ניתן למצוא בדבש פעילות נוגדת זנים מסוימים של חיידקים, וירוסים ופרזיטים. בנוסף, נמצא כי מתן דבש בכמות גדולה של 50 - 80 גרם – כלומר מנה המכילה 5-8 כפיות, הוכיח פעילות נוגדת חימצון משמעותית ובעלת אפקט אנטי דלקתי, הקשורה במניעת מחלות כרוניות מסוימות. 

כמו כן, כיום נמצא דבש בשימוש גם בטיפול בכוויות ופצעים מסוגים מסוימים. חשוב לציין כי התכונות והרכיבים השונים של הדבש המאפשרים את ההשפעות החיוביות הללו, כמו גם טעמו וצבעו, תלויים במקור הבוטני שלו (סוג הפרחים שמהם נאסף הצוף). לשם שמירה על תכונות אלו, חשוב לשמור את הדבש במקום קריר וחשוך, ולאכול אותו רק כאשר הוא טרי (עד חצי שנה מאריזתו).

החסרונות של הדבש:

במחקר יחסית חדשה נבדקה ההשפעה של המתקה בדבש מול המתקה בעזרת סוכר לבן ולא נמצא הבדל בין השניים מבחינת ההשפעה על הגוף. שניהם גרמו לעליה בערכי הטריגליצרידים ואף הובילה להשפעה שלילית על מטבוליזם של הסוכר בגוף באופן כללי.

לסיכום, לדבש לא מעט תכונות, מה שמצדיק את שימושו הן למצבי הצטננות והן כחומר ממתיק. אך בגלל העובדה הפשוטה שהתכולה העיקרית שלו היא סוכרים חשוב מאוד לצרוך אותו במתינות, בעיקר כאשר קיימת בעיה מטבולית כמו הפרעה באיזון סוכר, טריגליצרידים וכדומה.