ראש ממשלת ניו זילנד, ג'סינדה ארדרן, היא המנהיגה הליברלית האחרונה הקוראת ליצירת ברית צנזורה בינלאומית נגד חופש הביטוי.
מנהיגים כמו הילרי קלינטון, שאינם מרוצים מרמת הצנזורה התאגידית הגבוהה של חברות המדיה החברתית, מבקשים לעבור מצנזורה פרטית-תאגידית לצנזורה ממשלתית-מיושנת לאחר שלאחרונה משטור הדיבור הפך לחלק ממערך האמונות הלגיטימי בשמאל העולמי.
השבוע ראש ממשלת ניו זילנד ניצלה את נאומה בפני העצרת הכללית של האו"ם כדי לקרוא ללא פחות מאשר מערך צנזורה בקנה מידה עולמי.
ארדרן תקפה בחריפות את "הדיסאינפורמציה" וקראה להקים קואליציה עולמית שתשלוט בדיבור.
"זה כבר לא מצב היפותטי. כלי המלחמה השתנו, הם עלינו, והם דורשים את אותה רמת פעולה ופעילות שהשקענו פעם. זיהינו את האיומים שהנשק הישן יצר. התאחדנו כקהילות כדי למזער את האיומים האלה. יצרנו כללים, נורמות וציפיות בינלאומיות. מעולם לא ראינו בכך איום על חירויותינו האישיות – אלא שימור שלהן. אותו הדבר חייב לחול גם עכשיו כשאנחנו מתמודדים עם האתגרים החדשים האלה".
ארדרן ציינה כיצד קיצונים משתמשים בדיבור כדי להפיץ שקרים מבלי לציין כי גם לא-קיצונים משתמשים באותו דיבור כדי להתמודד עם דעות אלה.
כדי לענות על שאלתה "איך מתמודדים עם שינוי האקלים אם אנשים לא מאמינים שהוא קיים?" - אולי יש צורך להסביר בפשטות - באמצעות שכנוע אנשים שמשתמשים באותו חופש ביטוי..?
אך ראש הממשלה הסובלת מחוסר-פופולריות קיצוני במדינתה כפי שדווח בהרחבה בבלומברג, בחרה לבחור בטקטיקה אחרת וקבעה כי במקום זאת יש להשתיק את אלה שיש להם ספקות לגבי הנושא המדובר.
בעודה מתייחסת לקואליציית הצנזורה העולמית כאל בעלת "גישה קלילה לדיסאינפורמציה", ארדרן חשפה עד כמה המערכת שהיא מתכננת צפויה להיות טוטאלית.
"אחרי הכל, איך מסיימים מלחמה בהצלחה אם אנשים מובלים להאמין שהסיבה לקיומה היא לא רק חוקית אלא אצילית? איך מתמודדים עם שינוי האקלים אם אנשים לא מאמינים שהוא קיים? איך מבטיחים שזכויות האדם של אחרים יישמרו, כשהם נתונים לרטוריקה ולאידיאולוגיה מלאת שנאה ומסוכנת?"
זהו אותו רציונל שבו משתמשות מדינות אוטוריטריות כמו סין, איראן ורוסיה כדי לצנזר מתנגדי משטר, קבוצות מיעוט ויריבים פוליטיים.
מה ש"מלא שנאה" ו"מסוכן" הוא מושג נזיל שהממשלה השתמשה בו באופן היסטורי כדי להשתיק מבקרים או מתנגדים.
ארדרן היא הפנים המחייכות של הדור החדש של הצנזורים.
לפחות הדור הישן של הצנזורים כמו האיראנים אינו מתיימר לתמוך בחופש הביטוי ומודה בגלוי שהם מוחצים את ההתנגדות.
הנקודה היא שאנחנו צריכים לעמוד על המשמר באותה מידה כאשר הצנזורה נדחפת משמאל עם מיטב המניעים והגרועים ביותר של האמצעים.
כפי שאמר פעם השופט הליברטריאני הגדול לואיס ברנדייס, "הסכנות הגדולות ביותר לחירות אורבות בחדירה חתרנית של אנשים בעלי קנאות, כוונות טובות אך ללא הבנה".
