אני פאנלי היא אישה צעירה ומצליחה המתגוררת עם הארוס הטרי שלה בדירה קטנה בניו יורק. תקופת ההתבגרות שלה הייתה עמוסה טראומות ורגעים קשים, אך כיום היא מתפקדת כעיתונאית מבוקשת, אך מתחת לפני השטח נראה כי העבר של אני, לא בדיוק מניח לה. וכך, המראית עין של אישה מצליחה ומאושרת אט אט נסדק.
הסרט מבוסס על רומן בעל אותו שם של ג׳סיקה קנול, ולאט לאט הצופה הופך להיות שותף לסוד של הגיבורה, המצליחה להכניס עצמה לעוד ועוד שקרים שהיא מספרת לכולם סביבה, אך לא מתוך רוע, אלא מתןך ייאוש, יצר השרדות, וכמובן עבר לא פשוט.
בערך בשלב האמצע בסרט אנו מגלים כי פאנלי עברה אונס קשה ואכזרי, תקרית ירי מפחידה בבית הספר, אובדנות, חרם, ומה לא. כפי שניתן להבין, אותן חוויות קשות מצליחות לעצב אותה למי שהיא כיום - שקרנית פתולוגית, בעלת הפרעות אכילה, ועוד.
אך חשוב מכל, הסרט מבקש להעניק נקודת מבט מלאת חמלה ותקווה, אני מנסה להעניק לעצמה את החיים שהיא חולמת עליהם, יציבות, אהבה, והגשמה, והיא עושה כל מה שהיא יכולה בשביל להשיג זאת. את כל זה עוטף בימוי נהדר של מייק ברקר, קאסט שחקנים משובח, וצילום חכם ומרשים.
לסיכום, מדובר על סרט שהוא בהחלט לא רק טרום מי טו, אלא גם על התמודדות, כנות, יחסים, והגשמה עצמית בעולם גברי. בהחלט שווה צפייה, בעיקר אם אהבתם סרטים נוספים פרי עטו של מייק ברקר.