בעקבות תוצאות הבחירות האחרונות והקמתה הצפויה של ממשלת ימין ממסדי בראשות נתניהו, רבים שמים לב להזדעקות היסטרית אודות הקמת מדינת הלכה.
במאמר זה אבקש לעסוק בשאלת אופיים הרצוי של יחסי דת ומדינה - במלכות ישראל השלישית. מאמר זה הוא מסר מיהודי חילוני לאחיו הדתיים בכלל, ובפרט לאלה מביניהם התומכים כמוני בלאומנות
רבים מהקצה הימני ביותר של המפה הפוליטית כגון פרופ' הלל וייס, מאיר אטינגר, הרב מאיר כהנא הי"ד (באופן תאורטי ובמידה חלקית), הרב יצחק גינזבורג דיברו רבות על הפיכת המדינה למדינת הלכה וחידוש הסנהדרין, כלומר תאוקרטיה מוחלטת - רעיון זה כמובן שגוי מיסודו.
ראשית, אסור שהאידיאולוגיה של ארץ ישראל השלמה והלאומנות היהודית תהפוך לדבר סקטוריאלי ולנחלת הציבור הדתי בלבד ושיהודים שאינם דתיים אך שבהחלט מאמצים את היהדות ואת ערכיה - לא יוכלו להזדהות עמה.
ישנו צורך חיוני לבטל את ההגדרות הדתיות והעדתיות בקרב עם ישראל, הלאומנות היהודית וטהרת הדם העברי צריכות לאחד את העם כנגד מהרסיו מבפנים ואויביו מבחוץ.
שנית, לעניות דעתי "מדינת הלכה" שהתקיימה בארץ ישראל הן בימי בית ראשון והן בימי בית שני לא הייתה תאוקרטיה במובן המלא של המילה. למשל, בימי דוד המלך לצד התורה
וחוקיה היה כמובן את "משפט המלך" שעל פיו נוהלה הממלכה.
בנוסף לכך, לצורך העניין, גם אם בעבר יהודי ארץ ישראל חיו בתאוקרטיה מלאה בלוא הכי ההלכה היהודית הקדושה מאז ימי בית שני איננה עוסקת כלל בניהולו של שלטון יהודי עצמאי אלא רק בכיצד על היהודי בגלות לקיים את מצוות התורה במישור הקהילתי והאישי.
לכן הפיכת המדינה למדינת הלכה איננה דבר מציאותי שאפשר ליישם בפועל אפילו אם בעם ישראל היה רוב דתי שהיה רוצה בכך.
הנני מתנגד בתוקף למשטר הדמוקרטי ואינני תומך במשטר תאוקרטי.
על המדינה היהודית להיות שילוב הדת והמדינה ואסור לה להיגרר לאחד משני הקצוות.
לכן הפיתרון שאני מציע הוא דבר מהפכני שאיש בעם ישראל וארץ ישראל איננו חשב או דיבר עליו בעבר באופן מלא ומוצהר: תחת מטרייתו של שלטון סמכותני אוטוריטארי-קפיטליסטי שצריך לקום על חורבות
הדמוקרטיה העוינת והכושלת בתקומת מלכות ישראל השלישית; השבת, הכשרות, הנישואין כדת ומשה וישראל ומועדי ישראל יעוגנו בחוק בכל הקשור למרחב הציבורי אך לא תהיה כפייה על האדם הפרטי.
לדוגמא: המדינה תוכל לאסור על מסחר, בילוי ותחבורה ציבורית בשבת אך לא בהכרח תאסור על האזרח לנסוע ברכבו הפרטי ולא תכפה עליו את שמירת השבת.
דוגמא נוספת, המדינה תאסור מכירה של מזון לא כשר ושל חמץ בפסח אך האכיפה תהיה רק כנגד המוכר ולא כנגד הקונה והיא לא תמנע מהאזרח לאכול חמץ וטרפה.
הממסד הרבני יהנה ממעמד מיוחד ויזכה לכבוד הראוי לו אך הוא לא יהיה מעל השלטון ולא ינהל את ענייני המדינה כמו בתאוקרטיה מסוג האייתולות באיראן או הטליבאן באפגניסטן.
דומה הדבר למערכת היחסים שהייתה בין הכנסייה הקתולית לשלטונם של נפוליאון בונפרטה, מוסוליני ופרנקו בצרפת, איטליה וספרד.
בשלושת המדינות היה לכנסייה מעמד מיוחד וסמכויות מסוימות ולמדינה היה אופי נוצרי קתולי מובהק (במיוחד בספרד של פרנקו). אך זו התקיימה לצידו של השלטון האוטוריטארי ולא שלטה במדינה.
כך גם בתקומתה של מלכות ישראל השלישית, חוקי התורה יהיו לצידו של משפט המלך ולא מעליו ומתחתיו.
זהו הפתרון היחיד לשמירת המדינה כמדינת לאום יהודית, וגיבוש אופייה בגאולה והתגשמות ייעודו של החזון הציוני.
