ב-11 בספטמבר 2001 וב-7 בדצמבר 1941 אלפי אמריקאים נהרגו בשניים מהתאריכים הזכורים ביותר בהיסטוריה של ארצות הברית, או כפי שהנשיא דאז פרנקלין דלאנו רוזוולט אמר - יום אשר ייזכר לדיראון עולם. תאריך נוסף שנצרב בזכרון הקולקטיבי של העם האמריקאי הוא השישי בינואר 2021 - לפני שנתיים בלבד - למרות ש"רק" חמישה אמריקאים נהרגו. הרי מניין הקורבנות האמיתי של אותו יום נספר לא רק בחיי אדם, אלא בדמוקרטיה האמריקאית כולה - שהייתה הכי קרובה להכחדה מאז החתימה על מגילת העצמאות ב-4 ביולי 1776.
בדומה למתקפה בפרל הארבור והפיגועים המחרידים במגדלי התאומים בניו יורק, בניין הפנטגון בוושינגטון והשדה הפתוח בלב פנסילבניה שבו התרסקה טיסת 93 של יונייטד איירליינס, גם יום רביעי ה-6 בינואר לפני שנתיים היה "סתם עוד יום". כאשר מאות מיליוני אמריקאים התעוררו באותו בוקר, איש לא תיאר לעצמו שמדובר ביום היסטורי שייזכר לעד.
למרות הדימיון לאותם ימים מחרידים ב-1941 וב-2001, השישי בינואר 2021 גם שונה בתכליתו. הרי לאחר המתקפה בפרל הארבור לא היה אדם בארצות הברית שיצא להגנתו של איסורוקו יממוטו, אדמירל בצי היפן שתכנן את האירוע. ובוודאי שאיש הגן על אוסאמה בן לאדן לאחר שזה שכנע 19 מחבלים לחטוף מטוסים מלאים בנוסעים ולרסק אותם אל תוך בנייני משרדים. אך ב-2021 הכל השתנה. עשרות מיליונים הביעו תמיכה פומבית באיש שדחף את ההמון לעבר גבעת הקפיטול, הסית נגד סגנו ובכירי הקונגרס (כולל גם כאלה מתוך מפלגתו).
שנתיים לאחר היום שבו הדמוקרטיה האמריקאית כמעט נרצחה בדם קר, יצאנו לבדוק מה עלה בגורלם של אותם אנשים שביצעו את המתקפה והסתערו על גבעת הקפיטול, ואולי חשוב מכך - מה יעלה בגורלו של האיש שיזם את המתקפה והביט במסכי הטלוויזיה בגאווה כאשר ראה את שמו מתנוסס על דגלי פורעי החוק.
מימין: טראמפ, שעות ספורות לפני הפריצה לגבעת הקפיטול. משמאל: תומכיו מאיימים להוציא להורג את סגן הנשיא פנס (צילום: Getty Images / AP)
עבור אלה שאינם זוכרים ועבור אלה שמנסים לשכוח, מוטב להזכיר מה בדיוק התרחש בשישי בינואר. 60 ימים קודם לכן, דונלד טראמפ - אז נשיא ארצות הברית - הפסיד בבחירות. לא בגלל הונאה, אלא בגלל שהוא היה מועמד גרוע ונשיא מזעזע. הוא התעלם מנגיף הקורונה עד שהוא בעצמו נדבק, חלה בצורה קשה ופונה במסוק מהבית הלבן.
טראמפ סירב לקבל את תוצאות הבחירות כבר כאשר הוכרזו ביום שבת, ה-7 בנובמבר 2020, וסירב לקבל את תוצאות הבחירות כאשר חבר האלקטורים התכנס ב-14 בדצמבר. בין לבין, טראמפ סירב לקבל את הפסדו גם כאשר בתי המשפט ברחבי ארצות הברית דחו את תביעותיו הרבות זו אחר זו. ובכך טראמפ הגיע ל-6 בינואר כאשר גבו לקיר, כאשר נותרו לו שבועיים בלבד בבית הלבן וכאשר הקונגרס עומד לספור את קולות חבר האלקטורים ולאשר את ניצחונו של הנשיא הנבחר באופן סופי.
אנשים לא חכמים במיוחד לחשו באוזניו של טראמפ וסיפרו לו שקרים. אמרו לו שסגן הנשיא מייק פנס יכול פשוט לסרב לקבל את ספירת הקולות, ובכך להעביר את ההכרעה לחברי הקונגרס עצמם. המשלחות מכל המדינות היו מצביעות, ומכיוון שיש יותר מדינות עם רוב רפובליקני (למרות היתרון הדמוקרטי בשני בתי הקונגרס) הם היו בוחרים בטראמפ, וכך הנשיא תכנן להשיג קדנציה שניה - בניגוד לרצון העם.
עוד לפני היום הגורלי, טראמפ שחרר ציוץ שבו כתב שהוא מקווה שפנס "יעשה מעשה אמיץ" למרות העובדה שלא הייתה לו את הסמכות לעשות זאת. פנס הבהיר, הן בשיחות אישיות עם טראמפ ויועציו והן באמצעות הרשתות החברתיות, שהוא אינו יכול לעשות את מה שטראמפ מבקש ממנו, והוא לא מתכנן לעשות זאת כלל וכלל.
טראמפ המשיך להסית נגד כל מי שנתפס בעיניו כ"בוגד", החל מפנס וכלה במיץ' מקונל (דאז מנהיג הרוב הרפובליקני בסנאט), יו"ר בית הנבחרים דאז ננסי פלוסי ועוד ועוד. ואז, באותו יום רביעי שבו תוכננה להתבצע הספירה הסופית של קולות חבר האלקטורים, אלפים מתומכיו של טראמפ הסתערו על בניין הקונגרס, תקפו שוטרים באלימות קשה ופרצו למליאת בית הנבחרים והסנאט. אנשי השירות החשאי מיהרו לפנות את חברי הקונגרס, סגן הנשיא ומשפחותיהם.
חמישה שוטרים מתו בעקבות המתקפה - אחד בעקבות מקרה חירום שעבר במהלך ההסתערות וארבעה נוספים שהתאבדו בעקבות היום הקשה. 138 אנשי אכיפת חוק - 73 שוטרים מטעם משטרת הקפיטול ו-65 שוטרים ממשטרת וושינגטון די.סי. - נפצעו. ארבעה מהמתפרעים מתו במהלך המתקפה, כולל אישה שנורתה למוות ע"י שוטר, אחד שמת כתוצאה ממנת יתר של סמים ושלושה נוספים שמתו בגלל מקרי חירום רפואיים במהלך הפריצה.
בשנתיים שעברו מאז, קרוב לאלף מהמתפרעים הועמדו לדין ונידונו למאסר בפועל, כאשר התביעה הפדרלית מנהלת משפטים כנגד מאות נוספים. ויש להזכיר שישנם לא מעט שהצליחו לחמוק מרשויות החוק - לפחות באופן זמני - אך ניתן רק לקוות שגם הם ייתפסו ויועמדו לדין.
כריסטופר ריי, מנהל ה-FBI שמונה לתפקיד ע"י לא אחר מאשר דונלד טראמפ עצמו, כינה את ההסתערות לגבעת הקפיטול כ"טרור מבית". הנשיא ביידן לקח את העניין צעד אחד קדימה כאשר כינה את המתפרעים "מחבלים שמטרתם הייתה להפוך את תוצאות הבחירות".
תומכי טראמפ יורים גז מדמיע לעבר שוטרי הקפיטול (צילום: Getty Images)
דונלד טראמפ אינו אדם מורכב או מתוחכם למדי. נהפוך הוא, מדובר באדם פשוט וצפוי, ופשוט צפוי. במשך ארבע שנותיו, הוא לא לקח ולו טיפה אחת של אחריות לדברים שליליים. הרי הכל אשמת כולם חוץ ממנו. אין מספיק בדיקות קורונה בראשית המשבר? זה אשמת קודמו בתפקיד, ברק אובמה. לא משנה שאובמה עזב את הבית הלבן שלוש שנים לפני שהתגלה המקרה הראשון של נגיף הקורונה, ולא משנה שטראמפ היה זה שהורה לפרק את היחידה שתכננה את ההיערכות למגפה הבאה (אותה יחידה שהוקמה לאחר התפרצות נגיף האבולה בשנת 2014-2015). לא צריך לגנות נאצים שצועדים ברחובות עיר קטנה בווירג'יניה תוך כדי שהם צועקים ש"יהודים לא יחליפו אותם"? כמובן שלא. זה בכלל ה"שמאל הקיצוני" שאשם בכך.
אלו שתי דוגמאות קטנות מתוך אינספור שערוריות שליוו את דונלד טראמפ במהלך ארבע שנותיו בחדר הסגלגל. לכן, איש לא באמת הופתע כאשר אותו טראמפ סירב לקחת אחריות למילותיו או מעשיו שהסיתו את ההמון שהסתער על גבעת הקפיטול באותו יום קריר בוושינגטון. "אנחנו אוהבים אתכם", הוא אמר להם בסרטון שפרסם בחשבון הטוויטר שלו, זמן קצר לפני שחשבונו ברשת החברתית נחסם (חסימה שהייתה אמורה להיות לצמיתות, אבל בסוף שנה שעברה התבררה כזמנית בלבד).
מכונת הרעל הרפובליקנית משומנת היטב ומתפקדת בצורה יעילה ביותר. שלא בשונה מסטנדאפיסט שמנסה בדיחות חדשות עד שמשהו "תופס", אנשיו של טראמפ בפוקס ניוז ורשתות חדשות דומות מיהרו לחפש את הדרך לצאת מהסבך שאליו הם נקלעו. תחילה הם טענו שאלו בכלל לא היו תומכים של טראמפ שהסתערו על גבעת הקפיטול, אלא "פעילי שמאל" ואנשי תנועת "בלאק לייבס מאטר" שהתחפשו לתומכים של טראמפ. אחרי זה הם טענו שלא הייתה שום התפרעות, אלא בסך הכל התקיימו סיורים לתומכים של הנשיא. ולבסוף, כאשר טענות מגוחכות אלה לא הצליחו לתפוס, הם טענו שטראמפ לא קשור. אז מה אם הוא קרא להם להגיע לקפיטול שעות ספורות קודם לכן? אז מה אם הוא שיקר ואמר שגם הוא יבוא איתם לשם? אז מה אם הוא פרסם ציוצים מאיימים כנגד סגן הנשיא?
תומכי טראמפ תוקפים שוטרים מחוץ לגבעת הקפיטול (צילום: AP)
כאמור, קרוב לאלף איש הועמדו לדין בעקבות השתתפותם בפריצה האלימה, אך שם אחד בולט בהיעדרו, לפחות לעת עתה: דונלד טראמפ.
בחודש שעבר, ב-19 בדצמבר, ועדת החקירה המליצה להעמיד לדין את טראמפ בגין ארבע עבירות - החמורה ביותר היא השתתפות בהתקוממות נגד ארצות הברית ומרידה נגד הממשל. בנוסף, הוא עלול למצוא את עצמו מואשם גם בשיבוש הליכים רשמיים של הממשל, קשירת קשר להונות את ארצות הברית וקשירת קשר למסירת הצהרה כוזבת לממשל הפדרלי.
"טראמפ זמם להישאר בשלטון, וכאשר הדבר לא עלה בידיו, הוא זימן את האספסוף לוושינגטון וקרא לו 'להילחם כמו משוגעים'. הממצאים שלנו מחייבים פעולות שמעבר לסמכות הקונגרס כדי להטיל אחריות, וזו מצויה רק במערכת הפלילית", הסביר חבר הקונגרס ברני תומפסון, יו"ר ועדת החקירה.
טראמפ ידע שהוא יואשם בעבירות אלה, ומסיבה זו בחר להכריז על כוונתו להתמודד לנשיאות בפעם השלישית (כדי שיוכל לטעון לרדיפה פוליטית). כעת, ההכרעה עוברת לתובע הכללי של ארצות הברית, מריק גרלנד, שיצטרך להכריע האם לקבל את המלצת הוועדה ולהעמיד לדין את טראמפ. בניגוד לנשיא הקודם שעסק בפלילים, ריצ'רד ניקסון, טראמפ לא זכה לקבל חנינה מיורשו - ובמקום נותר חשוף להגשת כתב אישום.
תומכיו של טראמפ כנראה ימשיכו ללכת שבי אחריו בכל מצב, אך אולי בשנה החדשה דווקא טראמפ יהיה זה שילך בעקבות אלף תומכים שכבר מצאו את עצמם מאחורי סורג ובריח.
