הסרט החדש של ג'רארד ג'ונסטון מתחיל ברכב, משפחה קטנה ומאושרת, אבא, אמא, וילדה קטנה בת תשע, נוסעים לחופשה. בחוץ סופת שלגים שהולכת ומחריפה. תוך רגעים מספר, הרכב מתנגש אל תוך מפלסת שלג ולוקחת את חייהם של ההורים, את הילדה קטנה, קיידי, נשארת בחיים. אז, כאמור, היא עוברת לגור עם דודתה.
מעבר לסיפור עצמו, ניתן להבחין בביקורת סמויה לאורך כל הסרט, על הורות בעידן הפוסט מודרני, הורות שלעיתים קרובות מצליחה לחטוא למטרה. הדודה מקבלת בידיים פתוחות את הילדה הקטנה, והיא מביאה לה בובה תמימה למראה אך גם קצת משונה, שתהיה לה לחברה. זוהי למעשה נקודת המפנה השנייה של הסרט.
לפי הדיווחים, ״מייגן״ הפך תוך זמן קצר להצלחה מפתיעה הן מבחינת הביקורת והן קופתית ברחבי ארצות הברית. אי אפשר שלא להשוות את הסרט ל״צ׳אקי״ המיתולוגי, גם שם יש בובה רצחנית ואפלה. במובן הזה, הסרט לא מציע נרטיב מהפכני או אחר, ובמובן מסוים הוא הולך בתלם של סרט אימה קלאסי. ובכל זאת, דווקא הביקורת המתקיימת מתחת לפני השטח, היא זו המצליחה להעניק לו רובד נוסף.
אפשר לומר כי הסרט, בשונה מסרטי אימה אחרים, עוסק בנושאים קשים ומורכבים, כגון יתמות וצורך בנקמה. אך באותה נשימה, ״מייגן״ לא מבקש מקהל הצופים לקחת אותו ברצינות תהומית מדי. המתח הזה מעניק לסרט כולו נופח מטריד שכמו מעניק הצצה אל עבר העתיד - הבינה המלאכותית. לסיכום, בהחלט שווה צפייה, בטח אם אתם חובבי הז'אנר.
