חזרה לקווינס: סיפור ילדותו של הבמאי ג'יימס גריי כבן למשפחה יהודית בשנות השמונים

דרמת ההתבגרות החדשה של הבמאי המוערך ג׳יימס גריי, ״ימים של תום״, עוקבת אחר ילד חולמני (שהוא כאמור, גריי בעצמו) ומוכשר הגדל למשפחה יהודית בשנות השמונים בניו יורק, בשכונת קווינס. בבית הספר הוא רוקם ידידות אמיצה עם ילד שחור מבית קשה, למרות ההסתייגות של משפחתו ובעיקר של אימו (בגילומה של אן האת'ווי). די מהר אנו מבינים כי מי שמבין לליבו יותר מכל, הוא דווקא סבו, ניצול השואה (בגילומו של זוכה האוסקר אנטונטי הופקינס). 

היצירה הקולנועית החדשה הזו היא לא רק דרמת התבגרות מרגשת, אלא גם הצצה לסיפורו האישי של הבמאי המצליח, על כוחה של משפחה, והמורכבות הקיימת בה, וכמובן - על הרדיפה אחר החלום האמריקאי. כאמור, הוריו של הגיבור עסוקים בעבודות שלהם, ואילו רק סבו, הוא זה שנמצא שם עבורו. הוא תומך בחלומות שלו, הוא מקשיב לו, מייעץ לו. אך מעבר למערכת היחסים האינטימית והנוגעת ללב בין השניים, הסרט שם דגש גם על החברות בין הגיבור, פול, לבין ג׳וני, חבר שהוא מכיר בבית הספר.

ג׳וני, הוא כאמור, ילד שחור, המגיע ממשפחה קשה, בעל ליקווי למידה, המתגורר עם סבו. נקודת המפנה בחברות של השניים מתרחשת כאשר הם נתפסים מעשנים במתחם בית הספר. ג׳וני מסולק מבית הספר, ואילו פול עובר לבית ספר פרטי. אז החברות ביניהם למעשה עומדת במבחן. או למעשה, בכמה מבחנים.

ובכל זאת, נראה שדווקא נקודת החוזקה של הסרט, או הסצנות המרגשות ביותר, מגיעות מתוך היחסים של פול עם סבו, ניצול השואה, המספר לו סיפורים מן העבר, על המלחמה, על אימו שברחה מהנאצים, ויותר מכל, מלמד אותו איך להפוך לגבר טוב. הסצנות בין השניים מספקת לא רק אותנטיות מרשימה, אלא גם רגעים נוגעים ללב, מעוררי הזדהות, עוצרי נשימה כמעט.

עם זאת, הסרט לא מתחנף לקהל הצופים, ולא בהכרח מספק לו רגעים קלים, כאלה המאפשרים התרפקות על נוסטגליה ורגעים טובים מן העבר. במובן זה, ״ימים של תום״ הוא סרט אמיץ, רענן, חשוב ומרתק, כזה שבהחלט שווה צפייה.