דעה: להיזהר מרון דה-סנטיס - הוא גלובליסט מזוייף כמו תיק ג'וצי תוצרת סין

בטרם זרק לו הנשיא ה-45 דונלד ג'ון טראמפ עצם, רון דה-סנטיס היה Nobody.

 

עוד אחד משורה אינסופית של בוגרי ייל (וחבר באגודת הסתרים Skull And Bones) שזכה להצלחה מסוימת בשוק הפרטי.

 

בשלב מסוים ה-Nobody החליט שהגיע הזמן להפוך ל-Somebody.

 

אבל זה לא הלך חלק.

 

למעשה, עד שטראמפ בא לחלץ אותו חודש לפני הבחירות למשרת מושל פלורידה ב-2018 השמנמן החביב פיגר ב-23% מאחורי המועמד הדמוקרטי בפלורידה.

 

בפועל, ההיסטוריה יודעת כי דה-סנטיס עמד בפני תבוסה משפילה שהיתה גומרת לו את הקריירה.

 

אך הוא נגרר לקו הסיום בפלורידה בזכות העובדה שהנשיא דאז טראמפ עלה על מטוס מהבית הלבן והגיע לסאנשיין סטייט - בלעדיהם דה-סנטיס היה היסטוריה , שלא זוכה להיכנס לדפי ההיסטוריה.

 

דה-סנטיס, או יותר נכון אשתו, אמנם בינוניים אך הם אינם אידיוטים.

 

בנחישות היאה לביורוקרטים, מתוך רצון שלא לפספס את חבל ההצלה שהעניק להם האיש הכתום, הם החלו לבנות את עצמם כאלטרנטיבה תרבותית-ערכית לנעשה במדינות הצפון.

 

לשם כך הם ניצלו את פסיכוזת הקורונה שבמדינות הצפוניות והמערביות, את הניסיונות לחנך מחדש ילדים לאור ערכים קומוניסטיים מגדריים, והכריזו מלחמה על מספר מטרות פרוגרסיביות.

 

זה מספיק הרשים אנשי ימין מיואשים.

 

דה-סנטיס ואשתו עשו דבר פשוט - למול המרקסיזם התאגידי של השמאל, הם החליטו לייצר שמרנות-תאגידית מימין, במסווה של מסר פופוליסטי.

 

ככה שבזמן שהימין האמריקאי עדיין הלום מ-2020 הוא כבא לא מצליח להבין, או שכבר לא אכפת לו לדעת שדה-סנטיס הוא חלק מהבעיה.

לא מהפיתרון.

 

המרקסיסטים התאגידיים (דיסני, בנקים, חברות תעופה, אוניברסיטאות) הם גלובליסטיים מזן סוציאליסטי בשל נטייתם להגל, בעוד השמרנים התאגידיים הם גלובליסטיים מהזן הקתולי בשל נטייתם לפולחן הלאום.

 

מבחינת המרקסיסטיים התאגידיים (השמאל הממסדי) האמת מיוצגת במבנה הכוח העובר היפוך לפי פרדיגמות אדון-עבד הזוכה לגאוחה במדיניות חברתיות מתקדמת.

 

בעוד מבחינת השמרנים התאגידיים ("הימין" הממסדי) האמת היא בתא המשפחתי הקטן המצליח לשמור על מידה מסוימת של אוטונומיה תוך שבמקביל אמריקה נמסרת לידי צאגידים גלובליסטיים פוסט אמריקאיים.

 

אגב, זו הסיבה שהתאגידים והימין הממסדי גם כן תקפו את טראמפ מהתחלה וגם הסיבה ששניהם שותקים או מלטפים את דה-סנטיס.

 

 

 

 

את רון ואשתו הדומיננטית זה לא עצר.

 

הם מיצבו את עצמם במקביל כתקווה החדשה עבור שמרנים בכיינים כגון בן שפירו ודייויד רובין (הומוסקסואל שמרן זה מעניין...) באמצעות מלחמה כנגד הטירוף המרקסיסטי במדינת פלורידה.

 

שפירו ורובין עשו זאת מבלי להבין ( אני מקווה) שמדובר בגלובליסט תאגידי מהזן הניאו-קוני הישן והטוב (הרע) שאימץ (גנב) את הסגנון של טראמפ - ואגב לא בהצלחה רבה יש לומר.

 

אולי זו הסיבה שטראמפ מוביל בסקרים רפובליקנים ב-20% עליו.

 

אפשר למכור קוסמטיקה לאמריקאים, הם אכן קצת תמימים, אבל מי שנשם את אוויר הפסגות של טראמפ יודע להישמר מחיקויים.

 

ובכל זאת העובדה שדה-סנטיס ביקש לעצור ולבלום את ההשתלטות התאגידיות המרקסיסטית על מדינת הסאנשיין היתה מספיק עבור רבים מהציבור הימני באמריקה להאמין שהגיע יורש ראוי. אולי אפילו משופר!

 

וזאת מבלי שהשכל שלהם מבין שטראמפ הוא לא רק תגובה להתחזקות השמאל באמריקה, אלא גם לדמויות כגון משפחת בוש, ודה-סנטיס בעצמו שעשקו ופגעו באמריקאי הפשוט ובחזון החירות הקלאסי של האומה.

 

והינה הבעיה, אנו ניצבים כאן מול מלכודת רייגן - שוב שיווק, שוב דחיפה קדימה בידי ממסד רפובליקני מושחת, ושוב מועמד מהונדס וממסדי שהינו בובה הנשלטת בידי בעלי אינטרסים פוסט-אמריקאים ושלא מסוגל באמת לחזק את אמריקה. 

 

נראה כי רבים שכחו שסוד הכוח והקסם האדיר של טראמפ הוא מה שדה-סנטיס לעולם לא יוכל להשיג.

 

שאי אפשר לקנות ולשחד אותו.

 

-דה-סנטיס הוא נובוריש, טראמפ? דמות היסטורית.

 

מדוע? כי בכל צומת בה נשלטת אמריקה, דה-סנטיס מגיע מעמדת נחיתות, וטראמפ מגיע מעמדת אדנות.

 

תקשורת? טראמפ בא מתוכה.

וושינגטון? טראמפ מימן אותם במשך 40 שנה.

הוליווד? טראמפ היה הסוויטהארט שלהם.

וול=סטריט? נו באמת.

 

רון דה-סנטיס הוא ננס לא בגלל גילו או גובהו (או שכלו), אלא משום שבקונסטלציה ההיסטורית שנוצרה, אמריקה לא צריכה עוד אדם רבע-סוחף שבן שפירו (שנמצא במיטה עם פייסבוק) ימחא לו כפיים כי הוא מתנגד לניתוחים לשינויי מין לבני 9.

 

אמריקה צריכה אדם שבא מתוך מעמד הפטריקים וחוזר לעם כדי להסביר לו שהימין והשמאל בגדו בסנאט בגדו בחזון האמריקאי.

 

אנחנו לא בשנת 1900: כיום להיות בוגר ייל עם תואר בכלכלה או משפטים לא עושה אותך אליטה או פאטריק.

 

האמינו לי אני כותב את הדברים במרחק של 2 מייל מהקמפוס של ייל בניו הייבן - לא מרשים כאן במיוחד.

 

האנשים הסבורים שמדה-סנטיס תבוא הישועה טועים.

 

אין שום טיעון שיכול להגן על אדם שלא בנוי לבצע את השינויים הנצרכים בתחומי ההגירה, המסחר, אתיקת הבחירות, והערכים המצריכים את השבת השליטה והכוח לעם.

 

זה לא משנה אם טראמפ מושך מצביעים או לא (והוא עדיין כן ולכן הובלתו האדירה בסקרי הפנים הרפובליקנים), שכן הוכחנו כבר כי איננו יכולים להתפשר על ערכינו משום שאין מי שיתפשר למולנו עם ערכיהם.

 

אמריקה נתונה בידיה של כנופיה שאיבדה את הצפון ומנסה לסחוט כל מה שניתן ממנה.

 

דה-סנטיס, כבן ערובה של התאגידים יוכיח את היותו גלובליסט מושלם, בן אם מרצון בשל היותו בירוקרט אפור שתפס טרמפ על מטרות שמרניות בנאליות, ובין אם בשוגג משום שאין לו את הדם והעוצמה של הדון.

 

זה נשמע מוזר, כמעט ילדותי, אבל לפעמים שהרעים ובעלי הכוח צרים על חירותו ועתידו של עם מסוים, כל עוד נביא מאבק ה'גבולות, שפה, ותרבות' עדיין בזירה להיאבק, ולאחר שהצליח לספק את הסחורה בהיותו בממשל, אזי עלינו ללכת עליו ולא ליפול לפיתויים.

 

לא, אין בעיה עם הממסד כממסד, יש בעיה כשהוא מקריס את אמריקה.

 

דה-סנטיס הוא מכונת שיווק ממסדית שאינו מדבר על יושר הבחירות בשלב הזה משום שגם הוא יודע שהגניבה היתה כלי להעיף את יריבו (מי שבנה אותו) מהבמה.

 

הדמוקרטים לא תוקפים אותו יותר בשלב הזה משום שהם יודעים שמי ששולט בהם - שולט גם בו.

 

והתאגידים לא - מכל הסיבות להלן.

 

ואתם?

נוכל רק לקוות שאינכם שוטים.