"לחיות" מועמד לשני פרסים בטקס האוסקר הקרוב: השחקן הראשי הטוב ביותר, עבור ביל ניי, והתסריט המעובד הטוב ביותר, עבור זוכה פרס נובל קאזואו אישיגורו. כאמור, מדובר על רימייק ליצירת מופת קלאסית, מין בגרסה בריטית לסרט "איקירו" שביים אקירה קורסאווה, מהבמאים הגדולים ביותר בתולדות הקולנוע, לפני למעלה מ-70 שנה.
"איקירו" הוא סרט יפני בשחור לבן משנות החמישים, אורכו שעתיים וחצי, שמספר את סיפורו של גבר גוסס. לעומת זאת, "לחיות" הוא גרסה ידידותית לקהל של אותו סרט, וככזה, הוא עושה עבודה מצוינת. הסרט החדש מתרחש שנה אחרי ש"איקירו" יצא לבתי הקולנוע. 1953, אנגליה עדיין מתאוששת מהנאצים.
במרכז העלילה עומד מיסטר וויליאמס – אלמן ופקיד אפרורי בלונדון, אשר מגלה שחלה במחלה סופנית. נותרו לו עוד שישה חודשים עד שיצטרף לאשתו המנוחה ויעזוב את בנו לבד בעולם. מדובר בסיפור על אדם המחפש משמעות לחייו רגע לפני מותו, אך מצד שני, זהו גם סיפור עדין ונעים שמתרחש בתקופה בה הכל היה יפה ואסתטי יותר.
לא תמצאו כאן אלימות, סקס או רגשות עזים במיוחד, אך "לחיות" הוא סרט חכם ואינטלגנטי, כאשר הבמאי אוליבר הרמנוס בחר לעצב את אותו כסרט בריטי שנעשה באותן השנים שבו הוא מתרחש - בצבעים בוהקים, עם פונטים מיושנים וכותרת ועוד. כך הוא נמנע בחן רב, יש לציין, מכמה מהמכשולים הגדולים של הקולנוע של שנות החמישים.
לסיכום, מדובר על סרט נעים ומרגש. בניגוד לסרט עליו הוא מתבסס, כאמור. נכון, הוא לא יככב ברשימה של הסרטים הטובים בהיסטוריה, אבל הוא מספק חווית צפייה מוצלחת וסוחפת, וזה לא מובן מאליו. מדובר ב-102 דקות מעוררות רגש והזדהות, עם צילום נאה ותסריט חכם ומהודק.
