ממשחק תפקידים מצליח לסרט קולנוע שובר קופות: ״מבוכים ודרקונים״

בניגוד לניסיונות הקודמים להעביר את "מבוכים ודרקונים" מהשולחן למסך, הפעם חברת הסברו, שמייצרת את המשחק, בחרה להעצים את מרכיב ההומור. יש כאן הרבה פחות מכות מהמקובל בסרטי אקשן וגם אין דיאלוגים קלישאתיים, מה שיש זה עיצוב מרהיב ואפקטים מיוחדים מקוריים, וכמובן - חבורה נחמדה של דמויות, שיוצאות לסדרה של משימות שמטרתה לגאול נערה מידיו של הנבל שלכד אותה בשקריו. אלא שאותה נערה כלל אינה יודעת שהיא לכודה.

העלילה עוקבת אחר אדג'ין (כריס פיין) והולגה (מישל רודריגז מסרטי "מהיר ועצבני"), צמד גנבים שבורחים מכלא שמור בארץ דמיונית שעוצבה כשילוב בין עידנים עתיקים שונים, מרומא העתיקה ועד הרנסנס. הם מגלים ששותפם לשעבר פורג' (יו גרנט) הוא עכשיו מושל נוורווינטר, משרה שעליה השתלט בעזרתה של המכשפה האדומה סופינה (דייזי הד המרשימה). 

פורג' הנוכל שכנע את בת חסותו קירה, בתו בת העשרה של אדג'ין שאביה נטש אותה בשל תאוות בצע. כדי להוכיח לה שה"דוד פורג'" משקר לה, אדג'ין והולגה מחפשים דרך להסתנן לכספת שלו ולאתר בתוכה את "לוח התחיה", שבאמצעותו אדג'ין רצה להחיות את אשתו האהובה. לצורך כך הם צריכים לשים את ידם על מיני אמצעים קסומים, ומצרפים אליהם את המכשף הצעיר והלא מאוד מוכשר סיימון.

יחד הם יוצאים לקצוות עולם ופוגשים בדרכם מכרים חדשים וישנים, בהם אביר שמפענח כל מה שנאמר באופן מילולי, ובן זוגה לשעבר של הולגה (בראדלי קופר). כמו במשחק, גם התסריט מתרוצץ מפה לשם ומשימה מובילה לעוד משימה. והתוצאה מרתקת וסוחפת, כבר מההתחלה. 

הדינמיקה בין החבורה מסמנת את הסרט כיצירה קולנועית פנטסטית ומעניינת, אך חשוב לומר: רומנטיקה לא תמצאו כאן, חוץ מזה שסיימון קצת דלוק על דוריק, אבל לא עושה עם זה הרבה. בסופו של דבר זה סרט שמבוסס על משחק, כך שאין לצפות ממנו להיות יצירה קולנועית עוצרת נשימה ומיוחדת במינה, ובכל זאת, מדובר על חווית צפייה מהנה ומבדרת, ללא כל ספק.