הם אולי צודקים בביקורתם על המתווה המוצע - אך יש גם גבול כמה אפשר לכלכל 'לא' בלי 'כן' . ולרגע חלמתי, שהמתנגדים והתומכים כל אחד וטיעוניו התקפים יפגינו יחדיו נגד הכנופיה השיפוטית הקאנטיאנית ובעלי בריתה הנובורישים שבכת הביביסטית
מורה הדרך מודי ישב על תה בדירה. בתום שיחה היסטורית ופילוסופית התלוויתי אליו להפגנת מתנגדי הרפורמה שנערכה מול בית הנשיא.
לאחר צעידה קלה הגענו מהרצוג לבלפור ו"פעילה פמניסטית למען שיוויון" - הקריאה את הכרזת העצמאות.
מוקדם יותר בזנב הטור - דגלי אש"ף, נופנפו בידי עשרות יהודים צוהלים.
הבחירה בפמניסטית רדיקלית - הריחה ממרקסיזם.
וניתן להתנגד לכיבוש, אך הצטרפות תומכי אש"ף, המוגדר בדיאלקטיקת הרס הקטגוריה הלאומית המכוננות את עצמיותו ההיסטורית בזמן ובמרחב (ישראל) - ועוד על ידי אלה המוגדרים והנהרסים עצמם ! (יהודים) - העידה על מה שזיהה קישון - פתולוגיה שמית.
בין פתולוגיות אלו - מצאתי זיק של אור בפרופסור משה הלברטל שעמד בודד בקהל.
גם אם פסקת התגברות ב-61 קולות היא בעייתית (ולדעתי כל עוד בג"ץ מקבל סמכות לפסול חוקים על פי חוקי יסוד - לאור ההיסטוריה הקיימת, ובהינתן שאין חוקה, אכן מדובר בחלופת ביניים חלשה משום שכן יש בה פתח לחטאת הרובץ), הרי שהלברטל דווקא טען כי הכנסת תוכל להחליט כרצונה מהו חוק יסוד ובכך לאכוף על בג"ץ רצונה בכל מצב ולרוקן את חוקי היסוד מתוכנם החוקתי לכאורה.
מייסד עוז ושלום גם לא אהב את הורדת עילת הסבירות - אם כי איני יודע אם התנגד להסרתה בשל העובדה שמבקשים לאסור שימוש בה כאמצעי משפטי לפסילת חוק, וקביעת תקדימים ודינים, או כי סבר שבאמת מתכוונים לחסלה כליל גם כאמצעי פרשני לגיטימי במשפט הפלילי והאזרחי.
הוא מצידו טען כי רוצים לאסור שימוש בה ככלל. ואולי כן יש להגבילה לרמת שימוש מסוימת...
הלברטל גם הביע חשש מרוב אוטומטי לקואליציה בבחירת שופטים (לא ברור מדוע - השופטים ממילא מחוייבים למדינה, למה שלא יהיו מחוייבים לרוב שמנהל אותה? - ואם לא יהיו - למי כן?).
באופן כללי ביקורתו העניינית (לשם שינוי) מעניינת, היא שוזרת דבר בדבר, קוהרנטית ואיני עושה עימה חסד.
אקווה כי ישוחח עם רוטמן בקרוב.
(ציור של חנן מזל - שבט אחים גם יחד)
עוד טרם שקלתי את טיעוניי המתנגדים לרפורמה, הנחתי כי במידה ואינם מציעים חלופה למצב הקיים, הרי שמבקשים הם לשמר אוליגרכיה שיפוטית, ואין צדק עימם.
התנגדות 'קדושה', נטולת מסר חיובי וחדש, המבקשת לשמר את המשטר הישן והמושחת, מדאיגה לא פחות מאש"פיסטים ופמניסטיות רדיקליות.
יש גבול מה אפשר לעשות בלי 'כן' מחייב.
שבועות ביזאריות למגילת עצמאות, הסתובבות רפטטיבית עם דגלים, וצריחת 'דמו-ק-רטיה' - טובים ויפים (יותר או פחות) ככל שיהיו, בלי לזלזל, מבטאים אסתטיקה ורומנטיקה. ועם אלה לא מנהלים מדינה.
הדבר המדאיג הוא - שהאסתטקיה והרומנטיקה כגימיק (התדרדרות לביביזם) מעידים שהמתנגדים מעוניינים שכנופיות משפטנים נטולות רוח יהודית, הכופות עצמם על הרוב היהודי בצורה קולוניאליסטית תמשיך לנהלנו.
מבילוי בצמד ההפגנות השבוע הרחתי כי הציבור אמנם עיוור וכלוא בסיסמאות חסרות היקשר מציאותי או היסטורי, אך עוד לא אבדה תקוותנו.
בנהרות בורות וחצאי האמיתות בו מסתגר כל צד - יש צמא לפשרה שתגאל אותנו מהעצמיות הרדודה (בעיקר בשמאל + בביביזם).
אך פשרה זו, שכחיזיון תצמח ממנה הפגנה משותפת של תומכי ומתנגדי הרפורמה יחדיו - צריכה לבוא מהכרה בבעיותנו המשותפות שקושטו באהרן ברק וביבי ושיצרו - מאז רצח רבין - מציאות ציבורית מכוערת ומטופשת בה השמאל טוען לכתר מגן הדמוקרטיה (הוא אינו) והימין טוען לכתר מגן הפטריוטיזם, והיהדות (בקושי).
האמיתה הראשונה שחייבת להיאמר (קלישאתי ככל שזה ישמע) היא כי מערכת חינוך גרועה שהושחתה בידי רביזיוניסטים פוחזים וריקים - יורשים דלוחים לעם מפואר שאינם יודעים מהו חינוך וערכים מעבר לשיעבוד לסמלים תלושים ומילים מפוצצות, מייצרת מוחות רדודים שאינם מסוגלים להבין מניפולציות לעומק, קרי לתקן אותן בשורשן - כך האבדון והשכחה עובר בירושה.
השנייה היא מערכת משפט גרועה שנשלטת על ידי קאנטיאנים חקיינים ניאו-גרמנים שהתעוררו למודרנה במאה ה-19 - וגם אז עדיף לו היו נשארים לישון.
ישנם הסבורים כי מערכת פרוסית זו היא היא דמוקרטיה.
השלישית היא התקשורת שמטמטמת אנשים לדעת, מסכסכת לדעת, מהנדסת שפה (לא תודעה) לאין-דעת, ויוצאת דיכוטומיות כוזבות, עד למצב שהאנשים הטובים עוזבים את מוקדי הכוח ורק הכנופיות הפוליטיות, הצבאיות והמשפטיות נותרות וזוכות להגנה של כנופיית התקשורת הממומנות על ידי מונופולים כלכליים.
כדי להתחיל לפתור אותן יש להחליף דיסק.
לצאת מהמחנאות.
ולדבר את האמיתות הברורות מהן נתקדם.
אפשר לחשוב שבג"ץ הוא אויב הדמוקרטיה - וגם שנתניהו אויב השפיות.
אפשר לחשוב שסמכות היועמ"ש הופכתו למיני-דיקטטור - ושנתניהו חלש ולא כשיר.
אפשר לחשוב שדמוקרטיה זה לא מה שהשמאל צועק בהפגנות - וגם שהליכוד הפקיר את ביטחון ישראל בעשור החולף יותר מכל ממשלה ציונית בהיסטוריה.
אפשר לומר שבג"ץ הפיל 3 ממשלות מרכז-שמאל והעלה את נתניהו לשלטון פעמיים.
אפשר לומר שמשרד החינוך והמשפטים נגזלו מהעם היהודי בכך שהוצאו מתוך היכלה של תורה.
אבל בתוך המריבה של המסכות חסרות ההיקשר - אף אחד לא מסוגל לעצור ולהודות בכך - עד שנלך ואולי באופן רומנטי נפגין יחדיו.
נ.ב
כשניגשתי לשוטרים ושאלתי מדוע לא לקחו את דגלי אש"ף כשמדובר על עבירה נגד החוק?.
הבכיר מבין השוטרים אמר כי ניסו אך נדחפו על ידי המפגינים, ולכן ויתרו.
תשובה מדהימה ומעניינת בכנותה ובחוליותה.
כששאלתי למה לא התייחסתם אליהם כמו אל מתנחלים? (מכות).
השוטרים השפילו מבט מבוייש וחלש.
