כמו באמריקה גם בישראל הסלבז מובילים את מעמד הפוליטיקאים המנותק מהציבור משלם המשכורת. אין הנהגה, אין דרך, אין משימה, אין משמעות רק אינסטוש - טוויטר וטיקטוק ומלא יועצי תדמית, תודה לעמית סגל ולנתניהו - חרפה ובושה לעם הספר
גלית דיסטל אטבריאן כתבה פוסט על נטלי דדון. דקה וחצי אחר כך בועז ביסמוט העלה תמונה עם השף (לא השופט המנוח) חיים כהן. שעה מאוחר יותר יואב אליאסי העלה ברכת מזל טוב לאותו בן-גביר, ובוא לא נשכח את איתמר עצמו שהעלה אמש פוסט רנדומלי שמרים לינון מגל בלי שום סיבה מיוחדת - וכל זה ב-24 שעות.
שורה תחתונה: הם מלקקים לסלבים במחשבה שאנו טיפשים ולא נשים לב שנבחרי ציבור הנצמדים לטאלנטים העושים באז כדי לזכות באהדה, במקום לזכות לאהדה דרך הובלה וביצוע מדיניות - זה דבר נורמלי לגמרי.
אם עמית סגל הפך את הפוליטיקה הישראלית למדור הרכילות, עכשיו הרכילות והפוליטיקה אוחדו רשמית.
הפוליטיקאים רחוקים פסע מלהפוך למותג רכילותי וצהוב בהנחה ואינם כך. הפער בין כוכבי אופנה, תקשורת, ופוליטיקאים מצטמצם - בזמן שהפער בין הנציגים והציבור רק מתרחב.
הם רוצים שלא נבין איך מנגנון השחיתות והמפלגה השבור עובד, שלא נזכור את הפרות ההבטחות וסידורי הג'ובים הסדרתיים.
צילומים והקלטות עם שפים, זמרים, משפיענים ומה שלא הם חושבים שיהיו בעלי יותר משמעות בעיניכם מאשר ביצוע והובלה.
כמו הטלאנטים נראה שגם הם חושבים שלהיות מותג עדיף על להיות ביצועיסט.
אם פעם ביצועיסט נחשב קללה, יענתו מישהו שלא חושב ורק מבצע - היום יש לנו אנשים שגם לא חושבים וגם לא מבצעים.
יש לנו מותגים חסרי משמעות שבטווח הארוך יודעים - קל לשמר תדמית עם סלב מאשר לממש מדיניות.
את מלאכת השיווק החולנית שהחליפה את העשייה, את הנוחות והכוח, על חשבון הרצון והרוח, למדו מהאיש שהמציא את "ה-100 אחוז שיווק - 0 אחוז קיום הבטחות ומוצר" בפוליטיקה - ביבי נתניהו.
התקשורת? היא ממשיכה בשלה - זה נראה לה נורמלי לחלוטין.
(תמונות: דף הפייסבוק של 'הצל' - יואב אליאסי, דף הטוויטר של איתמר בן גביר, דף הטוויטר של גלית דיסטל אטבריאן, דף הטוויטר של בועז ביסמוט, אינסטגרם - אייל גולן, דף הפייסבוק של בנימין נתניהו)
התופעה מוכיחה על קיומו של מעגל חולשה אישית המזין היעדר מנהיגות - וחוזר חלילה.
משום שהטלוויזיה והרשתות החברתיות יוצרות את הכוכבים חלשי הרוח והרצון, והפוליטיקאים, חסרי הדוגמה האישית, משעבדים את עצמם להם, הם למעשה לוקחים את רצון הציבור שהם אמורים למלא, ודוחפים אותו חזרה לרשת החברתית ולסלבז שהופכים לא רק למובילי דעת קהל - אלא למובילי הפונקציה הפוליטית.
למעשה, במקום שהפוליטיקאים ימרדו ברדידות, הם הופכים אותה לרצון הציבורי דרך שיעבוד עצמם לה.
כך הם הפסיקו לייצר ערך משל עצמם, שכחו ליצור או לפעול בשם הפונקציות להן יועדו - והפכו לעלוקות וטרמפיסטים של סלבים וכוכבני רשת.
פרקטיקות חולשה, חנפנות, לקקנות, וחפפנות התעמקו בממשל המדיני ובחברה הישראלית - ואין פוצה פה.
בפועל, הליכוד והסלבריטאים שלנו הפכו לחיקוי עלוב של חינגת הדמוקרטים והסלבריטאים באמריקה.
גם באמריקה וגם בארץ שני המפלגות מושכות את האנשים היותר המוניים המושפעים מכוכבי תקשורת בבחירתם הפוליטית והכללית.
הפוליטקאים שויתרו מזמן על ערכים, חינוך או תוכן משמעותי הפכו למעלי גרה חברתיים.
כאמור - עלוקות וטרמפיסטים.
כמו השת"פ המדובר של ביבי ועדן בן זקן ואייל גולן, גם עכשיו ההמוניות עברה לכל מקום. אפילו שיקלי הצטלם עם הצל.
מה יש לפוליטיקאים לחפש שם?.
למעשה הפוליטיקאים מצויים בניתוק מהעם כמותו לא ידענו מאז מלחמת יום הכיפורים, אוסלו או ההתנתקות..
רק שאז לא בהכרח טיפשים גמורים ניהלו את העסק - אף אם היו שם רשעים.
כיום קשה להאשימם כמעט - הם כולם כמעט ברמה נמוכה - כולל נתניהו עצמו שנתניהו שלפני 25 שנה היה לועג עליו.
אין שם אנשים ברמת גנדי או רבין - לטוב או לרע.
כדגים ישנים הם עטופים בעובדי מדינה, מאבטחים, יועצים, ממתגים, ועוד שתלויים בהם לפרנסתם ושחייבים שימתגו עצמם גם עבורם.
דוחפחם מוצר. לא תוצאה. מותג. לא מדיניות.
האם אלה הפוליטיקאים להם אנו ראויים? האם אנו ראויים לעבדי הרשת החברתית שמייצרת שנאה, פלגנות, בורות וטיפשות?.
ברור שהפוליטיקאים ברמה נמוכה אך יש לזכור שלביתם הם עשו. לאחרים? פחות.
בינתיים המערכת דופקת (אותנו), ולאף אחד במערכת המשפט (שרוצה את הכוח בידיה ואת הסלבז עם הפוליטיקאים) או בתקשורת (שרוצה לטמטם את העם כדי למכור מרכך כביסה ולהשאיר את הכוח בבתי המשפט) או למערכת החינוך (שהיא רק ביטוי של הבורות הכללית) אין אינטרס לעצור את ספינת השוטים.
ישראל היא מדינת כנופיות על מלאה.
כנופיית הליכוד - מנהלת את הממשלה.
כנופיית המשפט - את המדינה.
כנופיית הצבא - את שניהם.
וכנופיית התקשורת - שומרת על התחת של כנופיית הצבא והמשפט ומשתיקה את חטאיהם האמיתיים של אנשי כנופיית הליכוד (לא, לא התיקים התפורים נגד ביבי)
לסיום - כל עוד טומטמנו בידי הטלוויזיות והטיקטוק הפער בין נבחרי הציבור לביננו לכאורה קטן - אך בכסף ובמעמד הוא רק גדל.
לא ברור אם הפוליטיקאים הם עמי הארץ, כסילים או רשעים.
האם הם עמי הארץ בכך שהם ניזונים ממערכת זו?, או שמא רשעים בכך שניזונים במזיד וגוזלים במקביל כספו של הציבור?.
או שמא כסילים שאינם מבינים את עומק הנזק לניהול המדינה בפיגורם זה?. ואת ההזניה וההשפלה של תפקיד שליח ציבור בעם היהודי.
מה שבטוח צדק הרבי מקוצק שאמר - "עדיף רשע על טיפש" - כי הטיפש, לא יכול להבין את טעותו, ולחזור בתשובה.
אנרכיה כמעט נשמעת כמו גן עדן לעומת ליצני הטיקטוק.
