"שומרי הגלקסיה 3": אחד הסרטים הטובים של מארוול מזה שנים

סרטי "שומרי הגלקסיה" הראשון והשני, זכו להצלחה גדולה, כשהדמויות שהופיעו בהם השתלבו ביקום הרחב והשפיעו על אירועי "מלחמת האינסוף" ו"סוף המשחק" באופן דרמטי. כמעט עשור אחרי הסרט הראשון ואחרי הופעת אורח ב"ת'ור: אהבה ורעם" וספיישל חג-מולד לא מוצלח במיוחד, הגיע תורם של השומרים להשלים טרילוגיה, רגע לפני שהבמאי שלהם מתחייב לתפקיד המרכזי והחדש שלו אצל המתחרים מ-DC. 

פרידה מגאן היא פרידה גם מהשומרים, לפחות כפי שהכרנו אותם עד היום - הוא יצר לעצמו מעין מובלעת פרטית בתוך יקום מארוול, עם חוקים משלה, טון ייחודי ושילוב עדין בין הומור, רגש וגועל, כזה שקשה להאמין שבמאי אחר יכול לתפוס באותה נוסחה מדויקת. לכן ל"שומרי הגלקסיה 3" היו את כל הסיבות הראויות להיות פרק סיום מחויך וקליל, מסיבת ענק עם חייזרים בכל הצבעים, סגירת פינות בחיי הגיבורים ואפילו יותר להיטים מקפיצים מהרגיל. הפעם מדובר בסרט אפל וקודר שפוגש את הגיבורים שלו בנקודה נמוכה במיוחד בחייהם, עם כמה מהסצנות הכי מורכבות לצפייה בהיסטוריה של סרטי הקומיקס. 

זה נכון, כל האלמנטים האלה תמיד היו שם, אבל הפעם הגבירו להם את הווליום, כאשר את השינוי הזה אפשר לזהות כבר בסצנת הפתיחה, שמלווה את רוקט בסיבוב עגמומי בעיר חללית מוזנחת, מלאה בטיפוסים שבורים ועצובים ובראשם מנהיג השומרים פיטר קוויל, שעדיין לא התגבר על אובדנה של אהובתו גאמורה. בנוסף, אפשר לזהות גם שינוי מבורך בפסקול, למשל כאשר את הסרט פותחת גרסה אקוסטית ל-"Creep" של רדיוהד. זמן קצר אחר כך שרוקט נפצע אנושות בקרב עם אדם וורלוק (וויל פורטר), לוחם עוצמתי וזהוב מכף רגל עד ראש עם אופי של ילד מפונק. כדי להציל את רוקט ממריאים השומרים אל המקום שממנו הגיע - כוכב הבית של דמות המכונה "הוד התפתחותו", האיש שהפך את רוקט מדביבון תמים ליצור אנושי ומתוסבך שהוא היום, מדען סדיסט וחסר עכבות שמאופיין בחתירה אובססיבית וחולנית לשלמות.

פיטר, נאבולה, דראקס, מנטיס וגרוט מצרפים לשורותיהם את גאמורה, מציר זמן אחר, שמעולם לא פגשה את "שומרי הגלקסיה". נוכחותה מערערת לגמרי את שלוותו של פיטר, שמתקשה להפנים שהאישה שלפניו היא גרסה אחרת לגמרי של אהובתו האבודה - אלימה ואכזרית יותר, ובעיקר כזו שלא רוצה שום קשר איתו. בעוד חבריו של רוקט מנסים למצוא פתרון למצבו, אנו נחשפים לעברו המזוויע של הדביבון, שכולל ניסויים אכזריים בו ובשאר חיות מתוקות שהושתלו בהם תוספים כאלה ואחרים. אם יש לכם רגישות מיוחדת לנושא - או ילדים קטנים - ראו הוזהרתם שהסרט מטפל בנושא בצורה גרפית, כואבת וסוחטת דמעות, ברמה שגובלת לא פעם בסחטנות רגשית וגררה לא מעט זעקות שבר וכיסויי עיניים באולם. 

"שומרי הגלקסיה 3" הוא סרט שבו כמעט כל הדמויות המרכזיות הן ילדים שנכפה עליהם להתבגר בטרם עת וגדלו להיות מבוגרים רגישים עם הרבה טראומות לעבד או להדחיק. מה שמאזן את כל הכאב זאת העובדה שכמו קודמיו, גם הסרט השלישי בסדרה הוא יצירה הומניסטית שמציגהאת הצלקות במקום להסתיר אותם. 

הדמויות התעמקו והתעצבו עם הזמן, השתנו מהרפתקה להרפתקה, וגם מערכות היחסים ביניהן קיבלו הסתעפויות מתבקשות, כמו שותפות הגורל העגמומית בין מנהיגי החבורה נאבולה ופיטר או החברות הדפוקה והמקסימה של מנטיס ודראקס.

הסרט החדש רחוק מלהיות יצירת מופת, הוא ארוך מדי, כאשר האורך מעיק במיוחד בשליש האחרון, שבו דברים ממשיכים להסתבך ולהשתבש והסצנות לא מגיעות לשיא כמו בסרטי הסדרה הקודמים. אך למרות כל זה, מדובר באחד הכותרים הטובים ביותר של האולפן בשנים האחרונות. זאת פרידה יפה, מרירה-מתוקה שמצליחה למתוח עוד קצת את הגבולות של סרט קומיקס הוליוודי, בלי להפריע לכיף.