סדרת הסרטים ״מהיר ועצבני״ מלווה את כולנו כבר שנים רבות. מה שהחל כסרט אקשן הבשיל לכדי טרילוגיה פנימית שזיקקה את העניין לחקר המרדף הקולנועי נטו, עם מינימום הפרעות מצד העלילה. נכון שב"מהיר ועצבני 8" כבר נראו סימני עייפות, ונכון גם שהספין-אוף "מהיר ועצבני: הובס ושואו" היה רע ומר, אבל הנה מגיע "מהיר ועצבני 10" עם חיזוק לקאסט בדמותה של זוכת האוסקר ברי לארסון, אך הוא לא מצליח לספק את הסחורה. וזה עוד בעדינות.
"מהיר ועצבני 10" כתוב בצורה חובבנית, משוחק ברמה נמוכה מתמיד, לא מצחיק ואפילו לא אמין. נבל מוצלח היה עשוי להציל את העסק, אבל נקודת החולשה המרכזית בסרט הזה הוא ג'ייסון מומואה ("משחקי הכס", "אקוומן") בתפקיד דנטה רייס, בנו של הרמן רייס, ברון הסמים מ"מהיר ועצבני 5", שמספק את אחת מתצוגות המשחק האיומות בסדרת הסרטים.
גםי וין דיזל נותן כאן את ההופעה הגרועה ביותר שלו, ברי לארסון משפילה עצמה בתפקיד שנראה כאילו נכפה עליה, והקאסט כולו נכשל בייצור תגובות סבירות לאיומים גופניים ואחרים. הבמאי, לואי לטריה, לא מספק את הסחורה בשום אופן: האקשן סתמי, המרדפים גנריים והאינטראקציות בין הדמויות מביכות.
לין אמנם עדיין חתום על התסריט של "מהיר ועצבני 10" במשותף עם דן מייזו, אבל לטריה אמר בראיונות שהוא שינה מקצה לקצה את הסרט שלין תכנן לעשות, ואולי כאן התחילה הבעיה. לסיכום, "מהיר ועצבני 10" לא מצדיק יציאה מהבית, ולמעשה, הוא בקושי מצדיק רביצה מול המסך הביתי. מאכזב.
