"החדר הצפוף": הסדרה החדשה בכיכובם של ליאור רז הישראלי וטום הולנד

במרכז הסדרה החדשה עומדת דמותו של בילי מיליגן הסובל מפיצול אישיות. הולנד אמנם שובר באומץ מעולם גיבורי העל של מארוול, אל גיבור שהוא אנטי-גיבור, אבל בו בזמן מיליגן היא דמות מרוחקת ומייגעת, שאין בה את הכריזמה לסחוף ולהחזיק על גבה עונה שלמה. רוב הזמן הוא שותק, מהרהר, מתבונן, וכו. וזה עובד למשך פרק, אולי שניים, אבל כשזה המוטיב החוזר של הסדרה והמתח מתפוגג, זה מתפספס.

 אפשר לומר ש"החדר הצפוף" היא יצירה שנמרחת מדי. נכון, הסיפור של בילי מיליגן מרתק וריתק בעבר את אמריקה, מאז שהיה האדם הראשון שבית המשפט בארה"ב זיכה אותו לפני כארבעים שנה בהגנת חוסר שפיות, לאחר שהשתכנע שלא הוא שביצע את הפשעים שבהם הואשם, אלא הזהויות האחרות שלו, שעליהן אין לו לכאורה שום שליטה.

מיליגן נשלח למוסד פסיכיאטרי ולא לכלא, הפך לסלב עם רב מכר שנכתב עליו מאת הסופר המוערך דניאל קיז. אך בעוד שבעולם האמיתי מיליגן נעצר באשמת חטיפה, שוד ואונס של שלוש צעירות בקמפוס האוניברסיטה של אוהיו, הסדרה של אפל מבקשת לעורר כלפיו אמפתיה ולא תיעוב או אף אמביוולנטיות או שיפוטיות מכל סוג שהוא. 

המטרה של גולדסמן היא לצלול אל שורשי מחלת הנפש שלו ואל הנסיבות שבהן היא התפרצה. לשם כך הוא בוחר למיליגן פשע מעודן הרבה יותר, והתוצאה היא דמות שקל יותר להתחבר אליה מאשר אם היה אנס סדרתי.  תמונת הפתיחה מציגה פשע כמעט סטרילי, כאשר מיליגן וחברת הנפש שלו אריאנה (סשה ליין מ"אוטופיה") שותפים בירי (שמפספס) בצהרי היום בניו יורק של 1979 אל עבר אדם, שעד מהרה מתברר שגם "הגיע לו". מיליגן נמלט מן המקום ומגיע אל הבית שבו הוא שוכר חדר, בשביל למצוא שם את ליאור רז בתפקיד בעל הבית הישראלי  שמדביק אותו לקיר, צורח עליו "מה עשית", ונותן לו כסף וכרטיס טיסה על מנת לנסוע לחפש את אביו הביולוגי בלונדון. 

מנקודה זאת מובילה את העלילה אמנדה סייפריד ("מאמא מיה"), בתפקיד ריה - פסיכולוגית שאפתנית שנפגשת עם מיליגן, וכך עד מהרה המתח מתפוגג מן המותחן הפסיכולוגי, ורק הפסיכולוגיה נשארת. לסיכום,  "החדר הצפוף" היא לא סדרה רעה, אפשר למצוא בה הרבה רגעים יפים, פסקול מושקע, וכאמור, גם לא מעט גאווה ישראלית.