נראה כי מחלה איומה שדוכאה זמן רב תופסת קבע בדרום מזרח ארה"ב, כאשר פלורידה מסתמנת כנקודה החמה המרכזית.
מחלה זו היא צרעת, הידועה גם בשם מחלת הנסן הנגרמת על ידי חיידקים הגדלים לאט, ומשפיעים על העצבים, העור, העיניים, ורירית האף.
בעוד טיפול מוקדם עשוי להיות יעיל, מקרה מוזנח עלול להוביל לעיוות משתק, ולעיוורון.
מאז שנת 1980 מספר המקרים בארה"ב נמצא בירידה, אך מאז שנת 2000, עם זאת, מספר המקרים עלו בהדרגה, והוכפלו במדינות דרום-מזרח, על פי המרכז לבקרת מחלות ומניעתן. בכך מרכז פלורידה היווה מוקד לכמעט חמישית מכלל המקרים בארצות הברית.
המספרים עצמם עדיין לא מדאיגים - כשמונה מקרים בפלורידה בשנת 2023.
עם זאת, מה שמדאיג במיוחד הוא שנראה כי הזיהומים האחרונים לא מקורם בנסיעות למדינות בסיכון גבוה כמו הודו, ברזיל ובנגלדש.
"פלורידה עדה לשכיחות מוגברת של מקרי צרעת ללא גורמי סיכון מסורתיים. מגמות אלה, בנוסף לירידה באבחונים אצל ילידי חוץ, תורמות לעלייה בראיות לכך שהצרעת הפכה אנדמית בדרום מזרח ארצות הברית", אומרים מחברי דו"ח ה-CDC. בשנת 2020, כשש מדינות היו אחראיות ל-69% מתוך 159 מקרי הצרעת במדינה: אלה היו - פלורידה, קליפורניה, לואיזיאנה, הוואי, ניו יורק וטקסס.
פרט מעניין הינו שה-CDC הפנה זרקור למקרה של גבר בן 54 שלקה בצרעת בשנת 2022, עם נגעים כואבים ונפיחות:
"הוא הכחיש כל נסיעה פנימית או חו"ל, אך ייתכן ונחשף לארמדילו, הוא גם לא היה במגע ממושך עם מהגרים ממדינות אנדמיות לצרעת, או בעל קשרים עם מישהו שידוע שיש לו צרעת. הוא התגורר במרכז פלורידה כל חייו, עבד בגינון ובילה זמן רב בחוץ".
קראתם נכון: בכל הנוגע להתפשטות הצרעת, ה-CDC אומר שמגע עם ארמדילו יכול לשחק תפקיד.
"אחוז גבוה של מקרי צרעת בדרום ארצות הברית נמצאו נושאים את אותו זן ייחודי של M. leprae כמו ארמדילים בעלי תשעה פסים באזור, מה שמרמז על סבירות גבוהה להעברה זואונוטית", לפי מחברי הדו"ח של ה-CDC.
מחקר של אוניברסיטת קולורדו מצביע על כך שטיפול ואכילת בשר ארמדילו מסוכנים הרבה יותר ממגע מזדמן עם החיה.
טיפול מהיר באנטיביוטיקה יעיל ביותר, ומינהל משאבי ושירותי הבריאות מוסר כי "חולים הופכים ללא מדבקים לאחר נטילת מנות בודדות של תרופות ואין צורך לבודד אותם מבני משפחה וחברים".
למרבה המזל, זה אומר שבניגוד למה שנעשה בתקופות קודמות, אין צורך להגלות מצורעים למושבות, כפי שהומחז בסרטו של סטיב מקווין משנת 1973, "פפיון":