למי בכלל יש זמן לזה?

טור מאת: רועי אברג'ל

למי בכלל יש זמן לזה?
לפעול על פי צו הלב הצעתי בטור האחרון שלי, תוך כדי שאני מפציר בקוראים לחזור אחורה בזמן לילדות ולחפש את הדברים שעשו להם טוב: שירה, ריקוד, משחק, ציור, דיג, כדורגל ומה שזה לא היה אי שם בילדות שפשוט עשה לכם טוב.
טוב כזה מהנשמה, ללא תופעות לוואי, וכשאני אומר תופעות לוואי אני מתכוון לתופעות לוואי גופניות נפשיות כמו שעושים לכם "התחביבים" האחרים שלכם, שאמנם עושים לכם טוב אך מגיעים עם תג מחיר לא זול בכלל, והידועים בשמם המלחיץ: התמכרויות!
מתוקים, מלוחים, טעימים ומרגשים, טלוויזיה, אלכוהול, רשתות חברתיות, הימורים, קניות, סמים או כל התמכרות אחרת.
"אל תגזים", הם אומרים, "אנחנו בכלל לא מכורים!"
אז איך בודקים? תשאלו את עצמכם ולהיות באינטגריטי אה?..
האם אתם צריכים יותר ויותר "חומר", זמן, כמות, או תדירות על מנת לחוש בהשפעותיו? האם פעם ניסיתם להפסיק ו... היה לכם ממש ממש קשה פיזית ונפשית? האם אתם מנסים מדי פעם לשלוט בצריכה, כמות, זמן, תדירות ולא מצליחים...?
האם בשיחות שלכם בתוך הראש אתם מבטיחים לעצמכם הבטחות ולא מקיימים. ז"א מתכננים לעשות משהו אחד לגבי הדבר המסוים הזה...ועושים לא ממש כפי שתכננתם? האם אתם משקיעים המון זמן בזה או שהזמן פשוט עף לכם מבלי ששמתם לב?
האם "זה" פוגע לכם בבריאות הפיזית, הנפשית, בזוגיות, הורות, בתפקודים חברתיים, או כלכליים באופן ישיר או עקיף? האם אתם יודעים שזה מזיק, לא מקדם ולא בריא ועדיין ממשיכים לצרוך?
אז לא משנה מהו ה"סם" שלכם. ככל שעניתם כן על יותר תשובות כך זה יותר מנהל אתכם ולא ההיפך.
אז למי יש זמן לפעול עפ"י צו הלב? לחיות בעוצמה ולהגשים חלומות, או רחמנא לצלן רק לעשות איזה פעילות שבועית אחת קטנה, "תחביבון" בשבילי ובשביל נשמתי?
צודקים, לכל מי שיש זמן להתמכרויות, לא יהיה זמן לזה, טוב בסדר, בואו נשנה להן את השם כדי שלא ממש תרגישו רע עם עצמכם, אוקי? בואו נעשה קסם שנקרא "הקטנה" (נדבר על הקסם המופלא הזה באחד הטורים הבאים) לעת עתה נקרא להן "הסחות דעת", נשמע יותר טוב נכון? ממש בקטנה... יופי, אז אפשר להמשיך.
אז בעולם של הסחות דעת שמעכבות אותי מלהגיע לאן שחפצה נפשי, ממה שמשמח אותי באמת מבפנים וגורם לי להניע ולהשפיע על חיי, להרגיש בנוח בתוך העור של עצמי (באנגלית זה נשמע יותר טוב) ואפילו, אפילו למען השם, לחוש תחושת ראויות וערך ולאהוב את עצמי אהבת אמת, מבפנים ומבחוץ...
בעולם שכזה לא פלא שהשיאים הגדולים ביותר שנשברים הם שיאי החרדה והדיכאון שזינקו בכ-28% בשנת 2023.
והנתון הבא מזעזע בכלל ואותי אישית בפרט, בתור אחד שכמעט ולא היה כאן לכתוב לכם עכשיו: 703 אלף איש מתים מהתאבדויות מדי שנה!!! 703 אלף אנשים!
למה אנחנו מגיעים למצב הזה? כן, אנחנו! כי כולנו חלק מהסטטיסטיקה הזו. כי אנחנו מתרחקים ומתנתקים כל יום עוד קצת מעצמנו וממהותנו.
דברים מאבדים חשיבות, מאבדים משמעות. מחפשים ריגושים ומילויים רגעיים על פני הדברים האמיתיים. העומס הרב והדרישות הרבות של החיים מאיתנו, הילדים, הזוגיות, העבודה, החברים, ההורים, תכתיבי החברה ושלל המטלות, מביאים אותנו פעמים רבות לקרוס תחת הנטל ולרצות רק קצת שקט, לברוח לאנשהו פיזית או נפשית... להעלם ולפרוק את האנרגיה הזו לקיבינימט!
אז אף אחד לא יצליח לעצור את הזמן. החיים קצרים והשעון מתקתק. כולנו מקבלים את אותן 168 השעות בכל שבוע, מה כל אחד מאיתנו בוחר לעשות איתן זה כבר סיפור אחר לגמרי...
הנה משימה קטנה לבית לכל אלה אשר מבקשים לקחת את עצמם לרמה הבאה בחיים.
עד השבוע הבא, תבחרו לכם התמכרות, סליחה, הסחת דעת, אחת שאתם יודעים שאתם לא רוצים יותר ותשאלו למה אני עושה את זה? מה זה נותן לי? מה זה גורם לי להרגיש?
התשובה לשאלות הללו תחשוף בפניכם דבר חשוב מאוד שהוא המקור לקושי שלכם. את מה שחסר לכם בפנים ואתם מבקשים למלא ממקור חיצוני.
בשבוע הבא נמלא את החסר ממקורות יותר מיטיבים ומקדמים.
שבת שלום לכולם!