טור מאת: רועי אברג'ל
בשבוע שעבר שאלנו את עצמנו שאלה חשובה באשר להסחות הדעת או ההתמכרויות:
פייסבוק, טיקטוק, קניות, קפה (מכאן זה רק הולך ומדרדר תהיו מוכנים..) כל הלבנים... סוכר, קוקאין, קמח, טלויזיה, אלכוהול, הימורים טוב הבנו את הרעיון.
השאלה ששאלנו הייתה: למה אני עושה את זה? מה זה נותן לי להרגיש? למה אני צריך את זה? התשובה שלכם: תהיה באשר תהיה היא הרגש שחסר לכם ואותו אתם נלחמים להשיג ממקור חיצוני.
תשובות שעלו לכם לדוגמא יכולות להיות: שקט, רוגע, נחמה, הרגשה טובה, שחרור, פורקן, אושר... אז בואו נבחר לצורך ההדגמה, דווקא את האושר שטומן בחובו את רוב הרגשות שציינתי לעיל, מה שנקרא "רגש על" ונבדוק איך אנחנו יכולים להגיע לאותה תחושת אושר דווקא ממקור פנימי הפעם וזוכרים ללא תופעות לוואי גופניות ונפשיות. אושר מזוקק כזה עם מלא קונפטי כמו בסרטים, עם הפי אנד כזה... מעולה! משדרים על אותו גל... הבה נמשיך.
אם קראתם את הטורים שלי מהתחלה, דיברנו על חלומות שמרגשים אתכם להגשים, דיברנו על תשוקה, על דרייב ומוטיבציה וקראנו לזה לפעול עפי צו הלב. רגש זה שם המשחק.
ואם ברגשות עסקינן הגיע הזמן לברור, איזה מהם אתם משאירים בחיים שלכם ומאיזה אתם נפרדים ממש לא כידידים, בדרך אל האושר נשמע רומנטי מדי? אז זהו שלא. ואפילו אפשרי ביותר.
בואו נסכים שכשאתם מאפשרים להסחות הדעת הנ"ל להיות חלק עיקרי מהיום שלכם ומהחיים שלכם אתם בעצם באופן מודע מרחיקים את האושר הנכסף מכם במחיר של נזיד עדשים. אתם עושים את כל מה שאתם לא צריכים לעשות חוץ מהדבר היחיד והקטן שרציתם / תכננתם / שאפתם / נשפתם / חלמתם לעשות.
איזה אבסורד! מחסור בזמן זו התלונה הנפוצה ביותר בשנת 2023 כשגם כאן באופן מוזר נראה שממוצע הצפייה בטלוויזיה בארה"ב עומד על 7 שעות ביום! אבל לחלום, להגשים את עצמי ולהיות בביטוי עצמי מלא??? לעעע למי יש זמן לזה? אני בכלל לא צופה בטלוויזיה ינהמו הצקצקנים. וייתכן מאוד שזה גם נכון, יחד עם זאת.. האם מתוך רשימת שאר הסחות הדעת המוזכרות לעיל אתם חפים מאשמה? עדיין כן? זכיתם! כנראה שאתם כבר מגשימים – עושים – לעצמכם, לביתכם, לקהילתכם משמע = אתם מאושרים.
ואם לא כנראה שאתם לא ממש עושים מעבר למינימום שאתם מצליחים להוציא מעצמכם בזמן שאתם מותירים לעצמכם והרי אתם יודעים שאתם יכולים ורוצים יותר מעצמכם, מהחיים!
אז מה עושים? התשובה בגוף השאלה.
מוד פתרונות עבור! דבר ראשון בואו נטפל בנושא הזמן. כן .. הנה זה בא וזה הולך להיות לא נח. קומו חצי שעה או שעה מוקדם יותר למען השם!
אם תבצעו ולו רק את משימה מספר 1 כבר השגתם קצת יותר זמן. ולאאא..לא לפנות להסחות דעת! עכשיו זה הזמן שלכם: להתאמן, לקרוא, ללמוד, להתפתח רוחנית, גשמית, לתכנן, לבצע משימות קטנות כל יום שיהפכו לדבר גדול יום אחד! בזכות העצה הראשונה הזו בלבד שאני מגיש לכם כאן: כתבתי את ספרי הראשון "איש אדום - איש כחול", סיימתי לימודי מאסטר NLP, ניצחתי את עצמי בתחרות איש ברזל מלא, אני מנהל מספר עסקים במקביל, מאמן ומוביל עשרות תהליכים אישיים גוף – נפש וכמובן הכי חשוב מספיק גם לבלות זמן עם הילדים, המשפחה, ואשתי האהובה ואפילו לכתוב לכם כאן את הטור הזה לקינוח ובשאיפה להשפיע על עוד המונים לחיות בפול אווט! לחיות בעוצמה כפי שאנחנו ראויים לחיות!
אז פרה פרה עד שנגיע לפרק הבא בסדרה. בואו נתחיל בלקום מוקדם ולבצע דבר אחד חשוב (אתם תחליטו מה) עבור עצמכם לפני שאר העולם.
זוכרים – בלי תופעות לוואי גופניות ונפשיות. דבר כזה שממלא, מרים, מעשיר, משמח ועושה לכם טוב – ואתכם טובים.
מדהים! אתם כבר במסלול המהיר אל האושר.
דרך אגב, לתשומת ליבכם: הזמן הרצוי להטמיע הרגל הוא 21 יום, אם להטמיע נשמע לכם לפלפי מדיי ובא לכם להתאבד על העניין, אפשר גם להטביע הרגל זה לרציניים בלבד ויקח כבר 66 יום ... אתם קובעים.
נתראה שבוע הבא מקווה שיהיה לכם זמן להגיע ולהמשיך מאיפה שהפסקנו.
יאללה שימו תאריך ביומן ושעון מעורר למחר… שבת שלום לכולם!