במיוחד לקיץ: שלוש סדרות מומלצות שישאירו אתכם במזגן

תמיד יש מה לראות בטלוויזיה, אך אם בא לכם משהו שיחזק את החשק שלכם לאיזו חופשה אסתטית בעיר זרה יפה או על שפת אגם פסטורלי, הנה שלוש המלצות לסדרות שיעשו את זה.

הצד האפל של פלורידה (Florida Man)

מעשיית פשע שטופת שמש וחמודה מאוד שעלילתה עוקבת אחר מייק ולנטיין, שוטר שהודח מתפקידו ושקע בחובות וכעת עובד אצל מאפיונר צעיר ומפוקפק. כאשר זוגתו של האחרון נמלטת ממנו אל פלורידה, מייק מופקד על המשימה המפוקפקת לצאת אל העיר שבה גדל בפלורידה, למצוא את הבחורה ולהשיבה. אלא שבתוך כך הוא נשאב לניסיון פרוע ומסוכן למצוא אוצר.

יותר מכל "פלורידה מן" מזכירה את כתביו של אלמור לנארד, שחלק ניכר מעלילות ספריו אכן התרחשו בפלורידה, וללא ספק היווה השראה לסדרה החדשה. המפורסם שבספריו הוא זה שהפך לסרט "רומן לא חוקי", עם ג'ניפר לופז בדמותה של המרשלית קארן סיסקו, דמות שמאוחר יותר זכתה לסדרה נהדרת בפני עצמה אך קצרת ימים בכיכובה של קרלה גוג'ינו. הוא גם כתב קלאסיקות כמו "תפוס את שורטי" ואת הספרים שהפכו ל"ג'קי בראון" ו"צדק פרטי". כולם, וגם "פלורידה מן", שנונים, קלילים ופיקחיים, ומאוכלסים בדמויות שובות לב גם כשהן מהצד המנוול של המתרס.

אדגר רמירז מוצלח בתפקיד הראשי בסדרה, אנת'וני לפלייה מצוין בתפקיד אביו, אבל ההפתעה האמיתית היא הדוגמנית לשעבר אבי לי. היא בקושי הותירה חותם בתפקידה ב"ארץ לאבקראפט", נראתה שם לא יותר מאשר ברבי שתפקידה מסתכם בלהופיע ולהיראות אניגמטית, אבל במקרה הזה היא מקסימה ושובת לב.

האגם (The Lake)

אם כבר קיץ, אז על שפת אגם ציורי בקנדה. ג'ורדן ג'באריס ("אורפן בלאק") מככב בתפקיד הראשי בקומדיה השנונה, ולצדו ג'וליה סטיילס ("10 דברים שאני שונאת אצלך", "דקסטר"). ג'באריס מגלם את ג'סטין, גבר בשנות השלושים לחייו שחזר מחו"ל בעקבות פרידה מבן זוגו מזה שנים, וכעת מתכנן להתחבר לבתו המתבגרת, בילי, שאותה מסר לאימוץ בילדותה, במהלך קיץ (ואחריו עוד אחד) היא תשהה אצלו בבקתה המשפחתית על האגם. התוכניות שלו משתבשות כשהוא מגלה שאביו המנוח הוריש את המקום לאחותו החורגת המושלמת והמרושעת, מייזי-מיי.

"האגם" כולה סדרה של איזונים מצוינים: בין הלוקיישן היפה, המרגיע, לבין התככים והמילים החדות כתער (ועמוסות משחקי לשון שהתרגום מתמודד איתן רוב הזמן בגבורה); בין דמויות קיצוניות, לפעמים על גבול הקריקטוריות, לבין קומדיה אנושית וחומלת; בין הפוטנציאל הפרוס והמבטיח של גיל ההתבגרות לבין מבטים מפוכחים ומרירים לאחור. באמצעות התמהיל הזה, לאורך שתי עונותיה "האגם" מצליחה לעורר הזדהות עם כל אחת מהדמויות, אנטגוניסטית ככל שתהיה, וליצור משהו מקורי וכובש.

חופים של סודות (Outer Banks)

דרמת הנוער של נטפליקס הייתה לרגע התגלמות אולטימטיבית של ספרי ההרפתקאות הקלאסיים והאהובים. היא מתרחשת באי בצפון קרוליינה (באזור שבו צולמה גם "פלורידה מן", על אף שמה) בשם אאוטר בנקס - שם גרים עשירים מופלגים לצד חסרי כול. על הרקע הזה, הנער ג'ון בי רותם את שלושת חבריו הטובים לחיפוש אחר אוצר אגדי שקשור להיעלמות של אביו.

בכל הנוגע לפן של דרמת הנעורים אתם מכירים את הנוסחה: בני עשרים ומשהו אסתטיים במיוחד שמגלמים תיכוניסטים רהוטים ושנונים, כתיבה מוכרת ומבדרת אבל לא בדיוק מלאת השראה, סיפור שההתקדמות שלו תלויה בהחלטות טיפשיות של הגיבורים וכן הלאה. אולם על הקלישאות האלה מפצה "חופים של סודות" (בעונתה הראשונה בלבד, אחרי כן היא כבר מטומטמת ברמות שלא ניתן לתרץ) באמצעות מה שהופך אותה לרעננה ככלות הכל, ומאוד ממכרת: עלילת חיפוש מטמון שזורקת את גיבוריה למשימה מסוכנת, והופכת את הסדרה כולה לשעטנז מבדר בין סדרת ז'אנר מן המניין לבין סוג של "אי המטמון". איכשהו התמהיל הזה עובד. לא מעט כי "אאוטר בנקס" פשוט פורסת על הכל דוק של ערגה. לפעמים נדמה שרוב האירועים בה קורים בזמן שקיעה זהובה, התקציב של נטפליקס מאפשר לה להפגין שפע מצודד, הצילום יפה בצורה שלא רואים בדרך כלל בסדרות נעורים, וכל הסדרה הזו נראית כמו חופשה נעימה שהיינו בה פעם ועכשיו כיף להיזכר.