"שלושה לילות בשבוע": סרט רגיש וחכם שכמותו לא נראה על המסך הגדול זמן רב

״שלושה לילות בשבוע", סרטו הראשון של פלורן גואלו, לוכד ומרגש את הצופה כבר מהדקות הראשונות, בין היתר כי הוא לא מציג דמויות ייצוגיות אלא בבני אדם שלמים, מתחבטים, פגיעים, וגם פוגעים. מדובר על סרט שניחן במורכבות אנושית ובאמת רגשית שחסרות ברוב הדרמות והקומדיות הרומנטיות שמגיעות לחופינו, לא כל שכן אלה שיצאו בשנים האחרונות מצרפת.

העלילה עוקבת אחר קוקי קנטי, מלכת דראג פריזאית צעירה ומוכשרת אשר פוגשת לראשונה את בטיסט בן ה-29, ומתקשה לה להאמין שהוא באמת מעוניין בה. אך הסרט אינו מוגש מנקודת מבטה של קוקי. במקום זאת הוא מציע נקודת מבט חיצונית, של אדם שנגרף בהדרגה לתוך עולמן של מלכות הדראג. 

זה סיפורו של בטיסט, צלם חובב שמתפרנס כמנהל משמרת בסניף של פנאק, ומתגורר עם בת זוגו מזה שמונה שנים, סמיה (חפסיה הרזי מ"הגרגר והדג"). סמיה הנאווה והנעימה היא סטודנטית לרפואה שמשקיעה את זמנה בקמפיין ציבורי לעידוד המודעות לאיידס. בזמנו החופשי, בטיסט, שמרגיש שחייו תקועים בשגרה נוחה, מצטרף אליה כדי לצלם את הפרויקט. כך הוא נתקל לראשונה בלונדינית הזוהרת המתכנה קוקי קנטי. הופעתה מכשפת אותו, והוא משתוקק לצלם אותה. אחרי שהוא מוקסם מהופעה שלה במועדון, ממנה הוא יוצא שתוי ומרוגש, הם גם עושים סקס. 

אבל כמו סינדרלה, באור היום קוקי הופכת לקוונטין, בחור עגלגל עם תספורת מיושנת, שכבר נפגע לא פעם ואינו רוצה להיפגע שוב. בטיסט, שעד כה חי כסטרייט, מבולבל. האם הוא דלוק על הכוכבת הסקסית עם חזות החרסינה, או שהוא מסוגל להתאהב בבחור הביישן שמגלם אותה? גם קוונטין מבולבל – הוא רוצה להיות נאהב בזכות עצמו, ללא האיפור והפאה הבלונדינית, אבל הוא מתמכר לקוקי, ועוטה את דמותה יותר ויותר גם מחוץ לבמה. 

המורכבות של היחסים בין השניים מתעצמת במהלך סיבוב הופעות של קוקי ושלוש מלכות דראג נוספות בדרום צרפת. בטיסט מצטרף אליהן עם מצלמתו, אלא שקוקי ובובל רוצות רק תמונות יח"צ מהמופעים, ואילו הוא מצלם את קוונטין גם כשאינו מוכן למצלמה. ולפעמים המבט מתהפך -בטיסט מתנסה בחוויית החשיפה העצמית למול עיניו של קוונטין שמצייר אותו.

"שלושה לילות בשבוע" בוחן מקבץ של שאלות על מגדר ומיניות, אבל זאת אינה חוברת הסברה אלא סרט מלא חיים על בני אדם מאוד ספציפיים. פבלו פולי, שהופיע בתפקיד קטנטן כמלצר ב"הכרוניקה הצרפתית" של ווס אנדרסון, מקסים ביותר כבטיסט. רומאן אק מופיע מזה שנים כקוקי קנטי (שהופיעה גם ב"אמילי בפריז"), אך כשהוא פושט את המחלצות והאיפור, וחושף למצלמה את הבחור הגלמני שמתחת לדיווה, הוא מאוד נוגע ללב. גם דמויות המשנה סימפטיות מאוד, בהן הדוד הטוב שאצלו מבקרות מלכות הדראג במסען. הסרט אינו מתעלם מקיומם של להטופובים אלימים, אך אלה נשארים ממש בשולי הסיפור.