העונה השנייה של "פשוט ככה" ממשיכה לספק את הסחורה
העונה השנייה של הסדרה האהובה ממשיכה להיות מהנה לצפייה ואפילו משתפרת ביחס לעונתה הראשונה. זאת למרות המסע הרגשי המורכב של קארי בכל הנוגע לאיידן, ובעיקר הרבה בזכות יכולות המשחק של קריסטין דיוויס שגונבת את ההצגה
08.29.2023 19:00
סוכנויות הידיעות
סדרת ההמשך של "סקס והעיר הגדולה" סיימה את העונה השניה שלה, לקול אדישות הצופים. האכזבה הגורפת שהיא עוררה בעונה הראשונה שלה רק המשיכה בעונה הנוכחית, ואפילו החזרתה של דמות אהובה מהעבר לא עזרה. אבל האם הסדרה הזאת באמת כל כך גרועה? בהחלט לא. בעונה השנייה שלה גלשה הסדרה למקום יותר נוח עם עצמה. כבר לא מתרוצצת כמו טינאייג'ר עם הפרעת קשב בניסיון לעמוד בכל הסטנדרטים של ה-wokeness והשינויים הטכנולוגיים, כבר לא מנסה אפילו לדחוף לנו סקס על כל תנוחותיו, בשם סדרת האם. כמו אישה שהבינה בשנות ה-50 שלה שהיא יכולה להירגע ולא חייבת ללבוש מחטב מתחת לשמלה, ככה גם הסדרה הזאת נשמה סוף סוף לרווחה.
הרשמה לקבלת הניוזלטר היומי ועדכונים חשובים
Phone
למרות שעל המסך שלנו מסתובבים עכשיו חבורה של גברים ונשים בשנות החמישים שלהן, כולם עדיין נראים פצצה. בדיוק כמו פעם, רק אחרת. מדובר בסדרה שכסף רב נשפך בה על הנראות, ויש הקפדה על כל פריט ריהוט, כל כפל בבגד, כל תלתל וכל ריס מלאכותי. הניתוחים הפלסטיים נעשו ברמה הגבוהה ביותר, לא תראו טיפת צלוליטיס בפריים, ולמעשה כולן שמרו על גזרה דקיקה כדי שחלילה לא יבאס לצופים בעיניים להסתכל על אישה רגילה בגיל המעבר.
למרות כל החסרונות הידועים מראש, ובראשם חסרונה של סמנת'ה האיקונית (ועוד נחזור לזה. איך לא?), "פשוט ככה" רחוקה מלהיות רעה. בעונה השניה היא אפילו יותר חמודה ופחות קרינג'ית מהעונה הראשונה. אם קודם היינו צריכים לעבור כצופים את השוק של הכרת שלל דמויות חדשות שלא ידענו למה צריך להיות לנו אכפת מהן, עכשיו אנחנו כבר מכירים אותן ואת החיים שלהן, והעלילות שלהן מעניינות לפעמים יותר ולפעמים פחות, כפי שצפוי. אם בעונה הראשונה כל אזכור של דמות מהעבר שלא נמצאת איתנו יותר עוררה בצופים זעם או אי נוחות, בעונה הזאת הופעות האורח של דמויות חולפות מפעם, כמו גם הרפרנסים לעלילות מהסדרה המקורית, לא פתטיים יותר אלא עושים את העבודה - שזה להזכיר לנו שגם אנחנו החברות הכי טובות של קארי כבר איזה שלושים שנה.
הקאסט עדיין מצוין, ויודע לאזן היטב בין קומדיה לדרמה. בעונה הזאת יש הרבה יותר אוויר ועלילות קלילות שלא גולשות לאבסורד המביך כמו בעבר. בזמן שקארי מתאבלת על ביג ז"ל ומנסה לעבור הלאה, ומירנדה מנסה לנווט את מערכות היחסים שלה בעבר ובהווה ולהבין את המיניות שלה, קריסטין דיוויס מביאה קונטרה לעלילות הכבדות עם כל החינניות והאופטימיות של שרלוט. בסדרת המקור היא הייתה החברה המעצבנת ביותר ברביעייה, ובריבוט היא פשוט מקסימה, וביחד עם כל המשפחה החמודה שלה אחראית להרבה מהאיזון והקלילות. אפילו לסטיב (דיויד אייגנברג), בעלה הזנוח של מירנדה, יש רגע דרמטי מעולה שמזכיר לנו שהוא יותר מניצב בסדרה הזאת.
ומעל כולם ישנה שרה ג'סיקה פרקר, שבלעדיה באמת לא הייתה "סקס והעיר הגדולה" ולא "פשוט ככה" ולא כלום. אנחנו נוטים לקחת אותה כמובן מאליו, כי היא והסדרה אחת הן, אבל צריך לעצור ולהביט באיזה כישרון היא מחזיקה את כל ההפקה הזאת על כתפיה הצרות והשיקיות. היא ה-straight woman המושלמת כששאר הדמויות באות לספר לה את הבעיות המטורללות שלהן. הטיימינג הקומי שלה רק השתפר והתחדד עם השנים, וכשהיא מביאה את הדרמה היא מדהימה ממש. יותר מזה, נראה שהיא אפילו טובה יותר מפעם; בסדרה החדשה לא קיבלנו אף רגע אובר-דרמטי או מטופש ממנה. בכל רגע שקארי על המסך, היא מקסימה מקצה הכובע המוגזם שלה ועד עקב נעלה. היא ללא שום ספק דמות ראשית, וזה לא דבר פשוט בכלל בסדרה שרחוקה מלהיות מושלמת.
