"המרגל" עוד דרמה מסתורתית שעוסקת באסון צ'רנוביל

כשהסדרה "צ'רנוביל" עלתה לפני ארבע שנים ב-HBO, היה ברור שמדובר על הפקת מופת שלקחה את האירוע שנתן את האות להתפוררות ברית המועצות, ופירקה אותו לגורמים – וזאת, בלי לאבד לרגע את הפוקוס מן התמונה הכללית בדמות המערכת המושחתת שאפשרה אותו. היא גם הביאה את מדינות הגוש הסובייטי אל הבמה המרכזית, והראתה שכאשר המוצר הטלוויזיוני המורכב עשוי היטב, לא רק המבקרים יתמוגגו - אלא גם הקהל הרחב.

כעת מגיעה "המרגל" של HBO מקס, כאשר הדמויות שומרת נאמנות לשפות המקור - רוסית, ערבית ואפילו רגע בעברית, בנוסף - כל אחת מהם מקבלת את המקום שלה בעלילה, ללא ההיררכיה התרבותית שמקודדת בין מי שמדברים בשפתם ובין מי שלא. את הסדרה " יצרו קירסטן פיטרס ואדינה סדינו, הרומניים והיא מתרחשת בחלון זמן מצומצם בין רומניה לגרמניה של שלהי שנות השבעים והמלחמה הקרה שבשיאה. הימים הם ימי הרודן ניקולא צ'אושסקו, כאשר רומניה מצליחה לבדל את עצמה מהגוש הסובייטי ולפתח יחסים עצמאיים גם עם ארה"ב. זו האחרונה אינה מודעת (או שאינה רוצה להיות) לדיקטטורה הרצחנית שמפעיל צ'אושסקו על בני עמו. היא מקרבת אותו אליה למורת רוחה של ברית המועצות והקג"ב שפועל ברומניה באינטנסיביות.

אחד "הנכסים" של הקג"ב הוא דמותו של ויקטור גודאנו, רב המרגלים ויד ימינו של הרודן ושל אשתו האכזרית אף יותר, שמתחיל להיחשף כסוכן סובייטי על ידי הביון הנגדי ברומניה. גם על זה צריך להתעכב לרגע. מי שזוכר את הסרט הגרמני המופלא "חיים של אחרים" יודע כיצד פחות או יותר לא היה אדם חשוב בגוש המזרחי שלא היה אדם אחד לפחות שעוקב אחריו. אפשר לגחך על זה ולומר שכיום, עם כל הרוגלות וה"עוגיות", כולנו נמצאים תחת מעקב גדול פי כמה. אבל אז, התחושה הייתה הרבה יותר פיזית - וגם המחיר.

כאשר גודאנו מזהה את החשדות שעולות לגביו, דמותו שואבת השראה מעריקתו האמיתית למערב של איש הביון הרומני יון מיחאי פצ'פה (שגם חשף בספריו את הנעשה תחת משטר צ'אושסקו) - ומנסה להימלט אל השגרירות האמריקאית בבון שבגרמניה, ואז גם לערוק למערב בשיתוף ה-CIA. עד כאן רקע כללי, כולל האירוע שמרחף ברקע כל העת: ועידת קמפ-דיוויד, שם יושב הנשיא קרטר עם בגין וסעדאת ומנסה להביא שלום בתיווך אמריקאי אל המזרח התיכון. כן, גם לזה אנחנו קשורים, כשלסובייטים - שהיו הספונסר של המצרים כל השנים - יש את האינטרס לפוצץ את שיחות השלום באמצעים ובטקטיקות, שגם הם ייראו לנו כיום מוכרים מאוד.

לצד היותה דרמת ריגול היא מבקשת לומר משהו על המציאות הנוכחית. והיא גם אומרת: בין אם זו ההצצה אל תודעת הדיקטטור בכלוב של צ'אושסקו, שאי אפשר שלא לראות בו את פוטין ודומיו, ובין אם אלה משחקי הריגול הבלתי פוסקים בין מזרח ומערב, עם תעשיית הכזבים והפייק ניוז שהייתה אז וגם היום; לא רק הבסיס שעליו נשענת הדיקטטורה, אלא גם הנשק שבאמצעותו השתמש הקג"ב כדי לערער את יציבות המערב. כן, גם הקרב על האמת לא נולד עם טראמפ וגם לא עם צוקרברג. שורשיו הולכים רחוק.

"המרגל" היא סדרת ריגול סבירה ולא מעבר לכך. כן צריך לציין שהיא מתחילה עם המון תנופה, עם שניים-שלושה פרקים מעולים ממש (מתוך שישה) ועם קצב איטי ויחד עם זאת סוחף בשקט ובדיוק הריאליסטי שלו - שמבקש להדגיש שאין כאן ג'יימס בונדים, אלא מרגלים שהם גם אנשים אמיתיים (אפילו שאלק סקאריאנו, שמגלם את גודאנו, מזכיר את פירס ברוסנן הצעיר). אבל איפשהו באמצע הדרך, "המרגל" מאבדת את המומנטום ומתפזרת. היוצרות פיטרס וסדינו, יחד עם הבמאי כריסטופר סמית', הניחו במיומנות את התשתית ליותר מדי דמויות שמבטיחות הרבה, אבל גם מקיימות פחות. חלקן מסתכמות באגביות שיודעת לתסכל, אחרות אפילו את זה לא.