דעה: הישראלים באמריקה שמפגינים נגד נתניהו - עושים 'ציונות', אבל חייבים להיזהר

גם אדם שמרני וימני התומך ברפורמה המשפטית (כמוני), כל עוד יש לו השכלה ושכל-ישר, יכול להודות, שבמבחן הזמן, ובמיוחד בעשור החולף, בנימין נתניהו הפך לראש הממשלה הכושל ביותר - אולי מלבד אהוד ברק, ויצחק רבין בכהונתו השנייה - בתולדות ישראל.

א. ביטחונית - חיזבאללה, איראן וחמאס צמחו תחתיו פי 15, צה"ל נרקב, ובשונה מהשופרות חסרי הידע הביטחוני, ביבי אינו "פרגמטי", או "אחראי" - אלא פשוט פחדן פתולוגי ורופס ניורוטי.

ב. דמוגרפית הוא לא "פטריוט לאומי", אלא הופך את ישראל למדינת מסתננים, ומאשים בזה את בג"ץ שלו הוא נכנע פעם אחר פעם בנושאי הגירה בלי לשים "קו אדום" (הוא אישיות רכה).

ג. כלכלית הוא משועבד לארגוני וועדי העובדים של מרכז הליכוד, אחראי לבועת נדל"ן ממשלתית מחרידה, מלך יוקר המחייה, ודווקא מי שכן אחראי לנס הכלכלי בישראל - מגזר ההיי טק, נגדו.

ד. ברמת החינוך, המשפט והתשתיות - ביבי פשוט נתן לסינים ולהודים (לוגיסטית), ולגרמנים ולאמריקאים (חינוכית, תרבותית), לשלוט בצה"ל ובמערכת החינוך הישראלית באמצעות קרנות זרות.

הוא לא גבר. הוא חלש עם קול בס.

בינתיים חסידיו העיוורים, צועקים "בג"ץ", מבלי להבין שנתניהו עצמו היה פטרונה הראשי של הממוטה הבירוקרטית עד לפני שנתיים - והיה אחראי לא פחות מאהרן ברק לזריקת קול הבוחר לפח מאז 1996. אך באותה מידה שאפשר להתנגד לנתניהו הרופס, אפשר גם לומר לאנשי המחאה (שיש להודות קצת ירדו מהפסים לאחרונה), שמה שהם מכנים 'דמו-קרט-יה, איננה דמוקרטיה כלל.

אלא מה שכינה תומאס ג'פרסון - "שלטון השופטים" שסמכותו לא נובעת מרצון ובחירת העם, אלא מקבוצת שופטים, שגם בורים גמורים כמו בן גביר ואוחנה מכנים "הרשות השופטת" (אין רשות כזאת בישראל), אשר אינם ממונים על ידי אדם מלבד עצמם - ואשר מחוקקים באמצעות פסקי דין בהיעדר חוקה ומצפים לצייתנות הפקידות (מה הפקידים יעשו? הם רואים כוח, והולכים אחרי הכוח, כשאין כוח בליכוד הם ילכו לשופטים).

המציאות כמו שאוהבים לומר הצעירים עם המילה האופנתית - "מורכבת", הרבה יותר מהדיכוטומיות הכוזבות והמטומטמות שמציגים העמית סגלים בתקשורת של "ימין", ו"שמאל".

שכן ביבי ביטחונית הוא הפחדן הגדול ביותר בהיסטוריה הציונית, ובית המשפט ה"שמאלני" הרבה יותר ליברלי מהליכוד שהפכה כלכלית פחות או יותר למפלגה סוציאליסטית.

אגב, מי שאחראי למצב אוליגרכיית השופטים לא פחות מאהרן ברק, הוא כמובן בנימין נתניהו עצמו שלא רק איפשר את היווצרות העיוות בעשורים החולפים, אלא כפי שתיארתי במאמרים היסטוריים אינספור מעל במה צנועה זו, אף עודד באופן אקטיבי את המגמה - עד שהגיעו התיקים (המומצאים יש לומר) כנגדו.

כן, אפשר להודות שבנימין נתניהו לא ראוי להיות ראש ממשלה, גם בלי התיקים הגרועים.

ובתוך כך, זה מביא אותנו לנושא השעה, יש להודות שדווקא המחאה נגד נתניהו מצד ישראלים בארצות הברית טובה למדינת ישראל מ-2 סיבות, למרות שהיא טומנת בחובה סכנות (שגם אותן אפרט להלן).

1. המחאה מייצגת בעיני הגויים תפיסה שישראל היא דמוקרטיה תוססת עם ריבוי דעות, שאיננה מונוליטית אלא חיה ובועטת.
2. כל דבר שמחליש את נתניהו כראש ממשלה, טוב ברמה הביטחונית, והדמוגרפית לישראל משום שמעולם לא היה לנו ראש ממשלה כה רופס.

בשונה ממה שמרבה לטעון אורי משגב, נתניהו אינו דיקטטור, להיפך - הבעיה אצלו היא היעדר שיקול דעת, ורפיסותו שאינם מאפשרים את הכבוד המפוקפק "דיקטטור" השמור למנהיגים חזקים כמו פוטין או שי ג'ינפינג.

ביבי לא בליגה שלהם - לא בכוח, לא בעוצמה, ובטח (הינה באות צעקות ה-MIT MIT) שלא בשכל.

מאידך יש סכנה במחאה שכזו, שכן בתקופה ביטחונית רגישה ביותר היא מעידה על הוצאת הכביסה המלוכלכת בכל השכונה, ומזמנת אויבים שממילא מתחזקים תחת מי שרבים אוהבים לכנות "הנאשם".

תקדים שכזה עלול גם, בקונסטלציות אחרות, להפוך למסוכן.

בשל כך ראוי לפנות לאנשי המחאה בארץ ובעולם, ולהזכיר להם שישראל היא דמוקרטיה גם עם תעבור רפורמה משפטית (שמצטער לבשר ביבי כבר ויתר עליה עבור "שלום" עם סעודיה גרעינית, ורק משתמש בה לצרכים קואליציונים), ושלא יתכן שלטון של מיעוט שופטים.

ומאידך לפנות לתומכי נתניהו ולבשר להם, שכמו שהשמאל אינו מבין לפעמים מהי דמוקרטיה, גם הם לא מבינים מהו ראש ממשלה חזק, מוצלח, "יהודי", וערכי.

ואם גם האנשים באו"ם יידעו שנתניהו מתנהג בצורה שקרית ועקומה, ומפקיר לא אחת אינטרסים ישראליים חיוניים עבור טובתו הפוליטית - מה טוב.

אם האו"ם גם יגלה יום אחד מהי דמוקרטיה - או אהבת ישראל, גם טוב.

בינתיים אפשר להסתפק בכך.