טור מאת: רועי אברג'ל
אנחנו לא המחשבות שלנו, לא הרגשות שלנו ולא התחושות שלנו. למרות החיבור הכה גדול שלנו לכך. למרות הנטייה שלנו ללכת לאיבוד בעצמנו, יש לנו את היכולת להפסיק את זה ולהתבונן ממקום גבוה יותר על כל הג'ז שאנחנו עוברים מדי יום, מדי רגע. ברגע שנדע להתבונן במחשבות שלנו באמת, נבין עד כמה אנחנו משוחררים. זו בסך הכל מיומנות נרכשת.
אבל זה פשוט נגיש מלהרים משקולת בחדר כושר ולהבין סיבה ותוצאה: הרמת המשקולת = כח או כושר או אימון. כשמגיעים אליי לקליניקה אנשים שלא התנסו מעולם באימון מנטאלי אני נתקל המון פעמים בהרמת גבה וסקפטיות. אז למה זה קורה? את רוב מסע חיינו אנחנו עוברים בשינה תודעתית, חיים על אוטומט בהם קופצים מנושא לנושא מבלי להיות בנוכחות מלאה של הרגע. כמו נהיגה הביתה על אוטומט או חניית הרכב בקניון מבלי לזכור את הקומה ומספר השורה. במצב תודעתי זה אנחנו גם נותנים, לא פעם, מענה לאנשים כשאין לנו מושג אחר כך, מה נאמר בשיחה. ככה זה גם בזמן הארוחה כשתוך כדי אכילה משחקים בנייד ולא חסרות לכך דוגמאות. כך נראה חוסר פוקוס.
התבוננות פנימית = תשומת לב
העולם הפנימי שלנו מדבר איתנו כל הזמן, זה אנחנו שצריכים לדעת כיצד להקשיב לו. התבוננות פנימית היא לנצח מסע בתוך העולם שלנו ממקום של הבנה עמוקה יותר של עצם היותנו. רק אנחנו יכולים לפתח את המיומנות הזו בעצמנו והיא דורשת זמן וסבלנות, אבל שווה כל רגע. ברגע שהצלחנו לתת תשומת לב למה שקורה לנו עכשיו, נדע להשתחרר מהרגלים שלא מקדמים אותנו, התמכרויות שמנהלות אותנו ודפוסים שכבר מזמן לא רלבנטיים לחיים שלנו.
התבוננות לצורך שחרור מהזדהות
אחד האתגרים הכי גדולים שלנו הינו ההזדהות שלנו למחשבות, לרגשות, לתחושות שלנו. הזדהות זו מנהלת את ה'אני' שלנו אנו מבינים באופן ישיר שהמחשבה שלי היא אני לדוגמא מחשבה על חוסר בטחון עצמי תביא אותי להבנה המסוכנת שאני = חסר בטחון.
ואין מסך ערפל גדול מזה. התבוננות משחררת מהזדהות וגם כאב שהגוף חווה ברגע מסויים - אפילו ממנו אנחנו משוחררים.
לחיות עם מה שיש
ביירון קייטי, מורה רוחנית אמריקאית אשר פיתחה את 'שיטת העבודה של ביירון קייטי' אומרת כי הגורם לסבל אינו המציאות אלא הפרשנות שלנו אותה. במילים אחרות, המחשבות שלנו. בבסיס השיטה שלה לא עוסקים ב'מה' אלא ב'איך'.
באמצעות תרגול שאלות בכתיבה אשר מטרתן להקשיב לרגשות שעולים בנו בסיטואציה מסוימת ואף להטיל בהם ספק.
ניתן לבדוק כל סיטואציה באמצעות חקר המחשבות שלנו באמצעות 4 שאלות פשוטות:
1. האם זו האמת?
2. האם ניתן לדעת בוודאות כי זו באמת?
3. מהי תגובתך כאשר אתה מאמין למחשבה?
4. מי תהיה ללא המחשבה הזאת?
בשלב הבא - הפכו את המחשבה:
צרו לפחות היפוך אחד (אפשר גם יותר) למחשבה הראשונית שלכם.
לחיות ממקום של נוכחות
גם ללא חקירה אינטנסיבית של המחשבות שלנו, ניתן לחיות בהתבוננות נטולת הזדהות במחשבות שלנו. זה עשוי להישמע מורכב מאוד בהתחלה, אך למי שמתנסה בה - עם הזמן אי אפשר לחיות אחרת.
חיים של נוכחות הם בסך הכל תרגול שמתאפשר באמצעות נשימה מודעת או דרך מדיטציות. זה עד כדי כך פשוט. בשני המקרים אנחנו בעמדת הצופה, מתבוננים במה שעולה בנו מבלי להגיב, פשוט כי אין צורך. מדובר בשתי דרכים שמלמדות אותנו, לאט לאט, לעשות זאת גם כשאנחנו בתוך חוויה, בין אם היא נעימה ובין אם לא. ברגע שהמצב הוא כזה אין הזדהות למצב וניתן לנהל אותו הרבה יותר טוב.
תגובתיות היא לחשוב משהו ומיד לקחת את הנייד ולסמס,לשמוע משהו ומיד לשכוח מה עשינו הרגע ולעבור לאותו דבר ששמענו,להלחץ ממשהו ולחשוב אלף ואחת מחשבות בו זמנית בנושא זה. או במילים אחרות,
להיות בסערה, להיות הסערה , בכמה מקומות בו זמנית , בעת ובעונה אחת מבלי לזוז מהמקום.
החיים קורים בקצב מסחרר מבלי לעצור, אלה שיאמנו את עצמם בנשימות ובנוכחות בהכרח יפחיתו
את התגובתיות. וזו כבר התחלה של התעוררות. אולי לקראת השנה החדשה, הגיע הזמן להתעורר?
תנסו את זה בבית וספרו לי איך היה!
הכותב הוא בעלים של המרכז
מנטור להרחבת התודעה, מפתח השיטה 'דרך הגוף אל הנפש'
מלווה תהליכי התפתחות וצמיחה
818.4861.944
