הפודקאסט The Retrievals עלה לפלטפורמות השונות ביוני האחרון והפך במהירות להאזנת חובה. הוא סיפר על פרשה שאירעה במרפאה אוניברסיטאית נחשבת לטיפולי פוריות: עשרות נשים התלוננו על ייסורים מענים, בלתי נסבלים, במהלך שאיבת הביציות שנעשתה להן לכאורה בטשטוש. טענותיהן בוטלו ונדחו בשיטתיות ואיש לא התייחס אליהן ברצינות עד שהתברר שאחת האחיות במרפאה גנבה את חומרי ההרדמה והנשים עברו פרוצדורה רפואית פולשנית כשהן ערות ומודעות. היחס המזלזל, המקטין והמערער של המערכת הרפואית כולה כלפי תלונותיהן של נשים בכלל, ותלונות על כאב ואי נוחות בפרט, היה בלתי נתפס.
הסיפור הזה לא יכול אלא לצוץ במחשבה כשצופים בעונה החדשה, ה–12 במספר, של "אימה אמריקאית", שנסובה כולה סביב פוריות וטיפולי פוריות, היריון ותחושה שמשהו משובש באופן חסר תקנה. העונה הזאת מבוססת בחלקה על ספר האימה של דניאל ולנטיין שבעצמו הוא מחווה מודרנית ל"תינוקה של רוזמרי".
אנה אלקוט, שחקנית צעירה שזה עתה פרצה בזכות סרט אימה קטן בכיכובה, כמהה לתינוק. היא ובעלה, אלמן חסר ילדים שאלו נישואיו השניים, מטופלים במרפאת פוריות ומתכוננים לקצירת ביציות ולהחזרת עוברים. אלא שמרגע שהתהליך יוצא לדרך, ואיתו הטיפול ההורמונלי המערער הנדרש, דומה שמשהו אפל מתחיל לרדוף את אנה. ממש כאילו דמות מסתורית מנסה למנוע ממנה פרי בטן.
"אימה אמריקאית" של ריאן מרפי היא אנתולוגיה מסוגננת שבה לעיתים הבהלה, השחקנים הנוצצים והאווירה חשובים מכל אלמנט אחר. אם לשפוט על פי הפרק הראשון, זה בהחלט המצב בעונה ה–12 של הסדרה (שבה, בין היתר, משחקת קים קרדשיאן). ועם זאת, די בהקשר האקטואלי הנכון, בנושא הנפיץ ובתזמון שלה כדי להבטיח המשך צפייה.
