פרשנות: אש"ף והרשות הפלשתינית עדיין מסוכנים יותר מחמאס

האידאולוגיה הפלשתינית מבוססת על שלילת היסוד המכונן שלה - הציונות.

היא עושה זאת דרך שקר הלאומיות הפלשתינית המתבצע באמצעות מאבק דיפלומטי וחמוש כנגד מדינת ישראל.

מאידך - האידאולוגיה החמאסית מבוססת על שלילת היסוד הציוני בצירוף אידאולוגיה פאן-איסלאמית בעלת מטרות הרחבות מהשמדת ישראל.

היא עושה זאת דרך האחים המוסלמים ומאבק פיזי וחצי-דיפלומטי.

מטרות אש"ף וחמאס מאופיינות בהיותן דיאלקטיות - הן שוללות את היסוד המכונן אותן (הציונות) כדי להביא את עצמן לאופטימיזציה של מאבק לשלילת היסוד הזה מן העולם = השמדת ישראל.

במטרה להגיע למוצר סופי שהוא - עולם פוסט-ציוני בארץ ישראל.

הריב הפנימי ביניהם הוא על 

א. הדרך למוצר הסופי.

ב. איך יראה המוצר הסופי

ג. אופי השליטה בו (אסלאם/ או לאומיות ערבית חילונית).

בכל היתר. ישנה זהות.

בתוך כך, משום שאש"ף הלאומני והלא אסלאמיסטי זקוק לציונות כהגדרת מערכת, הרי שהחמאס זקוק לציונות רק כמוטיבציה.

שכן האידיאולוגיה שלו רחבה מישראל, והיא כלל-אסלאמית ואיננה זקוקה רק לציונות עבור פעילותו.

בכך למעשה נראה כי אש"ף בטווח הארוך מהווה איום הממוקד יותר בישראל, בעוד חמאס מהווה איום כללי על המערב בעל אופי דתי.

מכאן הקונספציה המוטעית כאילו אש"ף מתון יותר - מבוססת על כך שהוא רק מתון יותר ביחס לפתרון הסופי כלפי המערב - לא כלפי ישראל.

בכך, משום שכוחותיו כולו ממוקדים רק בישראל, ולא בעולם כולו - הרי שאש"ף מסוכן מחמאס ליהודים.

מה גם שיש לו יותר אדמה בידיו.

על מקבלי ההחלטות להבין זאת מתוך הכרה בכך שמאז 1973 הסכסוך עבר לבנוניזציה ופלשתיניזציה.

לכן, על ישראל לטהר גם את לבנון (משימה בה כשלנו) , וגם את הפלשתיניות כזהות (משימה בה כשלנו).

לחתור לאחדות אינטרסים עם הכורדים, האזרים, והטורקים, תוך שמירה על הסונים קרובים ורגועים ואפשרות של התפשטות טריטוריאלית ישראלית לשטחי מריבה בסוריה ולבנון שימסרו לכורדים או לטורקיה-איראן/מתונה.

במקביל על ישראל ליידע את ירדן כי במידה ולא תסכים לכך, ירדן תימחק כמדינה עצמאית והערבים בה יגורשו לעיראק וישראל תתפוס את הרי הירדן המערביים (תכנית שרון המקורית).

כל פעולה אחרת, מהווה השמדה עצמית של המערכת היהודית בטווח הארוך והפיכת ישראל לכבש הממתין לפתרונו הסופי על פי האידאולוגיה ההגליאנית.