פרשנות: כולם אשמים - המחדל הצבאי והמדיני קשורים זה בזה

חמאס לא רק הפילו בנים גיבורים, בעודם מבצעים טבח מפלצתי בחסרי ישע, הם גם הצליחו לפרק את את קו ההגנה הדרום-מערבי של ישראל, ואת קונספציית ההכלה הישראלית, כמו גם את אסטרטגיית המודיעין שעמדה בבסיסה.
ישנם 5 רמות בהן אפשר להבין את הכשל הנ"ל - (לא בהכרח לפי סדר חשיבות):
- 1. התווית קונספציה מדינית המחייבת הכלה צבאית לכתחילה שהיתה סבלנית להפרות סדר מהרצועה ולהתעצמות חמאס
- 3. מודיעין שנשחקה עירנותו לאור אי-בידוד הקונספציה המדינית הרואה בחמאס גוף מדיני-רציונלי, מהדריכות בשטח
- 4. קונספציה מודיעינית הנעזרת יותר בטכנולוגיה מאשר בעיניים פקוחות
- 5. צה"ל - בו איכות כוח אדם ירדה ודולדלה בשל תפיסת 'הצבא הקטן והחכם', על רקע תרבות שקר ארגונית המעדיפה דימוי על פני אמת.
אלה - בקווים כלליים כמובן - כולם יצרו יכולת הרתעה, התרעה, הגנה, והשמדת אויב - גרועים.
אלו תנאי הפתיחה.
לשאלה מדוע לקח לדרג המדיני והביטחוני 7-8 שעות לייצר פקודות סדורות עבור קו הגנה שני כדי להציל חיי אדם עדיין חסר הסבר.
לכן, בכדי לא להתדרדר לספקולטיביות, אבקש לדבר על שורשי חמשת רמות המחדל הנובעים מצמד כשלים תפיסתיים ברמת המקרו - ולהותיר שאלה קשה זו , אודות התגובה בזמן אמת - לפעם אחרת.
את צמד האקסיומות המוטעות שהובילו ל-7 לאוקטובר יש לראות
- 1. ככשל תפיסתי של הגדרת האויב והסכסוך היהודי ערבי
- 2. מתוכו - אך לא רק - נובע גם כשל הנהגתי-ביצועי להתמודדות מול האויב ויצירת עליונות צבאית מוחצת למולו.

 

המחדל התפיסתי:
הבנת המחדל התפיסתי תסייע לשקם את תפיסתנו האזורית-מדינית-צבאית באמצעות """ניצול""", מעשי הנאציזם הערבי כדי להפוך את המשוואה לטובת האינטרסים הישראליים ארוכי הטווח של קיום ושגשוג ריבוניים.
כידוע, מאז ה-7 באוקטובר אנו שומעים קריאות לטרנספר את ערביי עזה. להקים מחדש את גוש קטיף, בעוד ההנהגה מבקשת רק את "מיטוט חמאס", ואת הותרת האוכלוסייה העזתית במקומה.
האמת היא, ש'מיטוט חמאס' נטו, בלי יישוב גוש קטיף מחדש, וגירוש המוני של ערבים, במקביל למיטוט הנראטיב הפלשתיני המבוסס על תכנית השלבים - הם טעות איומה, שתעלה בדם יהודים וערבים כאחד.
משום שגוף מדיני (ישראל) המכיר בזכות אויב המבסס את תפיסת עולמו על הנגדת עצם זכותך להתקיים, לעולם לא יוכל להרתיעו תפיסתית מהמשך המלחמה, קל וחומר לאיין את רצונו לצאת לקרב.
בהיסטוריה של המזרח התיכון היה זה חודש לאחר מלחמת יום כיפורים, ב-28 בנובמבר 1973 בו החלה באופן רשמי הפלשתיניזציה של הסכסוך היהודי-ערבי בוועידת המדינות הערביות באלג'יר.
בחודשים שאחרי הועידה, מארה"ב ועד סין, מדינה אחר מדינה הכריזה באופן רשמי - על צורך ב"פתרון מדיני לבעיית הפלשתינאים".
מברז'נייב וגרומיקו, ועד קרייסקי וקיסינג'ר - כולם הפנימו את הבונטון הסוני החדש.
אפילו חוסיין "המסכן" בכה לרבין (שהבין והתנגד למגמה המסוכנת) כמה חודשים אחרי (בועידת רבאט) כשהבין את המסר החדש לעמאן -
קודם פלשתינאים. אחר כך שלום.
מאז, ישראל נעולה בשח גיאו-דמוגרפי מסוכן שבמסגרתו היא נאלצת על ידי אומות העולם, ורבים מאנשיה, להכיר בגורם המבוסס על אי הכרתה.
אם אחרי מלחמת יוה"כ 2 , ירושלים לא תנצל את ההזדמנות לדה-פלשתיניזציה הדרגתית של הסכסוך, (מה שביבי לא עשה כפי שאנו רואים), אזי תימשך התביעה הערבית על השטח הישראלי באמצעות דיפלומטיה, לחץ כלכלי, לחץ תרבותי, שפיכת דם וגירוש - בעוד אנו נמשיך שלא לתבוע את השטח הערבי או לנסות לחסל את התודעה הלאומית חסרת הפשרות שמאפשרת את מוטיבציית הג'יאהד על השטח - בכך נגזור על עצמנו משוואה א-סימטרית, מגננה מתמדת, מלחמת אין קץ, שבה יספיק הפסד משמעותי אחד לבשר את סוף קיומנו העצמאי.

המשך התאפשרות התודעה הפלשתינית - יזמין מחדל תפיסתי שימשיך להתעצם ולעלות בחיי אדם גם בעתיד , כבעבר - משום ש:
א. הכרה בזכותו לעצמאות של גורם המבוסס על חיסול זכותך לריבונות
ב. משמעה מלחמה לפי חוקי המשחק של היריב ביחס לאפשרויות כיבוש השטח - בשל הכרה מראש בזכותו לשטחך, בלא שהוא הכיר בזכותך מראש לשטחך או לשטחו
ג. משום כך אתה תמיד במגננה על השטח שלך במקום בהתקפה על שלו
ד. בשל כך אינך ממלא את התנאי הבסיסי להרתיע ערבי - סיכון אדמתו.
ה. לכן אם נחלתו אינה בסכנה - הוא ימשיך להילחם לנצח.
על כן, לשיקום הכשל התפיסתי הישראלי, המבוסס על כשל בתפיסת האויב, צריך להפוך את הפלשתינים למקרה בוחן לעולם הערבי כולו.
כמו שמלחמת 73 מנעה ממדינות ערב לחפש השמדה קרקעית ופלישה והפכה למקרה בוחן, כך מלחמת 23, חייבת להיות מקרה הבוחן למנוע מהפלשתינים זכות לאדמה ולזהות בשטחנו.
אחרת הספירה לאחור להפסד תחל מיום סיום המבצע.
"היה עם שקרא לעצמו פלשתינים, הם רצו לירוש את אדמת היאהוד, עכשיו הם מפוזרים בין כל העמים ולא ישובו".
את המסר הזה חייבים להחדיר לכל אומות ערב והמערב.
או לרדת מהארץ מיד ולמנוע בכך את המשך שפיכות הדמים.
הזיית 2 המדינות היא מלכוד להשמדה איטית.
הסיבה לכך הינה כי אצל דוברי הערבית, בדומה לבני התרבות הגרמנית - התודעה הקולקטיבית בנויה על "אדמה, ודם" - קודם האדמה, אחר כך הדם - החיים והמוות - המלחמה, הדיפלומטיה, הכלכלה, והתודעה 'הלאומית' כולן - רק דרך וכלי להשגת האדמה והכוח.
הערבים עדיין לא, מלחמת 73 הביאה רק לשימוש בפלשתינים כפרוקסי למטרתם.
אם נמשיך להכיר בתופעה לאומית שהגדרת המערכת המכוננת שלה מבוססת על חיסול עצמאותנו, גם אם זה יקח 400 שנה, בסוף, סטטיסטית, על ציר זמן ארוך מספיק, נתפורר.

ניאלץ לזכור כי הערבים האלה הם מתחזים, התובעים את אדמתנו.

ועלינו לחסל שאיפה זו בכל צורה שבה תהיה,
אם לא, במקום שרשרת אימפריות שישבו בשטח הזה - יהיה פה עם שיראה בחיסול שיבת ציון - את סיפור יציאת מצרים שלו.
א. תפרק את תודעתו הלאומית - באמצעות
ד. ואז גם כתוצאה מכך מוכנות לסכן את חייו
ה. המוטיבציה שלו להילחם לא תשתנה, הוא רק ינסה להשיג עוד אדמה באמצעות הקזת דמך האטית והרב-דורית.
חמאס ואש"ף אמנם שונים בעמדותיהם הדתיות, ובטכניקות הפעולה, אך מטרתם הסופית - זהה ויחידה, וישראל לא תוכל להשלים עימה בזמן שהיא מתמודדת עם איראן כאיום רב זירתי.
איראן חייבת להבין מידית שישראל לא מכירה עוד בבעיה הפלשתינית.
מכאן לרמה הטקטית-ביצועית - אוויר וארטילריה חשובים, אך כדי להכריע, ישראל תצטרך להפנים, ולהסביר לידידיה, כי עזה היא רק ההתחלה וכי הרעיון הפלשתיני כולו - מאש"ף "המתון" הפרו נאצי, ועד חמאס הנאצי, מבוסס על אדמה דרך הדם - ובדיוק כמו הרעיון הנאצי, המבוסס גם הוא על אדמה ודם - הרי שהרעיון הזה חייב להיעלם מהעולם על ידי כיבוש ופירוק הרעיון הלאומי הפלשתיני בכל ישראל - דין ברלין כדין עזה ורמאללה.
על כן המטרה האסטרטגית אינה רק הרתעת הציר האיראני הרחב באמצעות שיטוח עזה, ודלול הגדה, אלא גם נטרול האלמנט הפלשתיני בסכסוך לדורי דורות וחיסול רעיון העם הפלשתיני המשומש בעיני הרוסים, האירופאים, וגם חלק מהאמריקאים ככלי נשק להצמדת ישראל לעמדת מגננה ואובדן שטח בלתי פוסקים כפי שאנו נמצאים בהם מאז 1974 כאלטרנטיבה למלחמה הקונבנציונלית בין ישראל לארצות ערב.
כל עוד ישראל מקבלת ומכירה, בקושאן של קולקטיב אחר לאדמתה, אשר חשובה לקולקטיב הזה יותר מחייו עצמו
היא לעולם לא תכריע את רצון הערבים לרצוח את אזרחיה.
היא בעצם מזמינה את רצח אזרחיה.
אין זה משנה שהעם ''הפלשתיני'' לא היה קיים עד 1921, אין זה משנה שכל ההגיון של אש"ף הוא חיסול הציונות - גם אם הפלשתינים היו שבדים, בלגים או נוורווגים, התבססותם על חיסול האחר הופכת כל הכרה בהם על ידי האחר לדלק להמשך הסכסוך.
העולם יודע שלא יהיו 2 מדינות, הם יודעים ש-2 מדינות זה נשק טקטי ארוך טווח לחיסול ישראל.
לאור זאת, ראוי להבין שעזה חייבת להפוך למקרה בוחן מחודש, פוסט-אוסלואי, של הגירה המונית של ערבים מחוץ לארץ ישראל למדינות ערב שיצרו את הבעיה ב-48, ביטול הלגיטימציה 'הפלשתינית' לאדמה זו, דה-לגיטימציה של הפלשתיניות כתופעה, דה-מורליזציה של הערבים, ויישוב מחדש של השטחים בידי יהודים חמושים עד הצוואר.
לא בגלל שהם ערבים, לא בגלל שהם מוסלמים, לא בגלל שהם ''פלשתינים'' בגלל שאידאולוגיית הדם והאדמה הניזונה מדתם, והמבקשת את דמנו ואדמתנו - אינה ברת-קיימא.
לא נסכים לה עוד - ומכאן המחדל של ה-7 באוקטובר יובן בבהירות רבה יותר: כישלון הקונספציה הישראלית, הוא הכישלון הישראלי להבין (שוב) את הערבים , ואת כוונתם.
ב-73 לא הכנו אסטרטגיית שלום עם מצרים, שהיה אפשר איתה שלום - מאז ניסינו להכין אסטרטגיית שלום עם הפלשתינים - שאי אפשר שלום איתם.

אותה טעות - רק בהפוכה, מובארק וסאדאת, הם לא משעל ועראפת...

על חוסר ההבנה הזו - אנו משלמים את המחיר.

ההכרעה והניצחון יהיו לא עם חזרת בארי - אלא רק עם חזרת קטיף לעיני העולם כולו.
משום שכרגע, הגירוש הכי גדול מאז 1945 של יהודים, הוביל לטבח הכי גדול מאז 1945 של יהודים.
אסור לתת קיום לכנופיות שבטים ערבים שמשתמשים בלאומיות המודרנית, ובתקשורת הישראלית, לחסלנו.
גם השמאל הציוני יהיה חייב לחזור ""ימינה"" למפלגת העבודה של פרס/דיין/אלון בשנות ה-70 - הרחק מ-2 מדינות, למפלגת עבודה שמהססת לדבר על ריבונות פלשתינית.
שמוכנה לדבר על 'זהות' פלשתינית (גם מסוכן), אבל שנמצאת רחוק מאוד מפלשתינוצנטריות או פילו-פלשתיניות.
זה הזמן להבין אחת ולתמיד: שלתת לערבים מערב מהירדן אדמה או זהות, זה כמו פצצת אטום לגרמניה.
זה לא אחראי, לא שפוי, לא צודק, לא בר-קיימא.

זה התיקון התפיסתי.
עתה למחדל ההנהגתי שנבע מתוכו.
להגיד שההפגנות פגעו בצבא - יהיה אמת.
15 שנה של לתת כסף וכוח לחמאס כמדיניות - מול חצי שנה של קפלן - עם כל הכבוד - לא קונה את זה.

צריך להבין - נתניהו חשב שהוא יכול לעשות ביזנס עם יחיא סינוואר.

קצת כמו שגרמניה שלחה את לנין לרוסיה וחשבה שתוכל לעבוד איתו, אבל בסוף קיבלה את סטאלין (היורש שלו) בברלין.

כך ביבי חשב שאפשר לעשות ביזנס עם סינוואר, שלח אותו לעזה, וקיבל בתמורה את חמאס בבארי.

קונספציית הכסף תמורת שקט של הממשלה, איפשרה מחדל תפיסתי שעמד ברקע המחדל המודיעני והביצועי של הצבא כאמור.

עליה נתניהו חייב לתת את הדין.

צריך לומר את האמת. הוא לא מבין ערבית או ערבים והם לא מכבדים או מפחדים ממנו.

ערבים עובדים לפי חוש ריח.

הם מריחים פחד.

אדם שאשתו שולטת בו. שבתי המשפט משחקים בו. שהאירופאים מכתיבים לו. ושנותן דולרים לחמאס.

הם אדם שבמונחים ערביים מדבר. ולא יורה.

זה לא משה דיין שישתגע וישמיד את המוגרבים וחצי קלקילה, זה לא בן גוריון שישתגע ויגרש ערבים, וזה לא רפול שיחסל שבויים.

זה שרימפס על חוף הים בברזיל עם הגברת.

ביבי חלש מול ערבים ניהל מערכת שכבר לא מבינה ערבים.

זה הסיפור.

הדג הזה, בו צבא קטן וחכם ומתוחכם ומקוצץ חושב שאפשר לעשות ביזנס עם הערבים, מסריח מהראש שלא מבין ערבים.

הערבים הבינו שצה"ל וראש הממשלה לא רוצים להכריע, אלא רק לשרוד, השרידות בעיניהם נתפסה כפחד - ועל פחד בשכונה הזו - משלמים במוות ובעוד פחד.

הדרג המדיני חייב להגדיר את המטרות הבאות

1. כיבוש וטיהור כמה שיותר אדמה בעזה.
2. העברת האוכלוסייה הערבית לתוך מסדרון הומניטרי למצרים כשלב ביניים.
3. חזרה והעצמת ההתיישבות דתית-חילונית יחד.

מטרות המלחמה של צה"ל חייבות להיות כדלקמן:

1. הוצאת כמה שיותר ערבים משטח עזה באמצעים אלימים תוך עדיפות לאמצעים פסיכולוגיים המבוססים על יצירת בלבול ואי וודאות בקרב האוכלוסייה שהצמיחה את מפלצת חמאס.

2. נכונות לעימות בגזרה הצפונית תוך השמדת חיזבאללה וכיבוש ויישוב דרום לבנון והשמדת כל גורם צבאי בשטח לבנון.

השכונה צריכה שינוי תפיסתי.

הערבים חייבים שינוי תפיסתי.

ואם אנחנו, כאינטיליגנטיים במזרח התיכון, לא ננחית עליהם שינוי תפיסתי.

לא ננחית מכה משנת-תודעה של השמדת חמושים טוטאלית, כיבוש שטחים, וגירוש המוני, כולל פתח למלחמה מצרית וירדנית.

עד שהערבים יתחננו לרחמים, אז אנחנו נמשיך לשלם בדם ואדמה.

נכבה 2 היא לא סיסמה - היא הגיון הישרדותי.

זה המחיר, של עצמאות ואדמה.

תחליטו אם מתאים לכם או לא