"הגעתי לביקור משפחתי בארץ ומצאתי עצמי מפנה גופות של יהודים בבארי"

תומר פרץ מניח תפילין בשטח

תומר פרץ הוא דמות מוכרת בקהילה הישראלית של עיר המלאכים, בעיקר בזכות היותו אמן מוערך עם גלריה שיקית בדאון טאון, ועשרות תערוכות קונספטואליות ושיתופי פעולה מעניינים עם מוסיקאים ומעצבי אופנה. בחלומות הכי הזויים שלו אינו שיער שביקורו הקצר בישראל בחג סוכות יהפוך לחוויה מסוויטת אותה לא ישכח כל חייו.

תומר, איפה מתקפת הטרור של חמאס תפסה אותך?
״טסתי לחתונה בישראל ואמרתי לעצמי נעשה טיול נחמד של עשרה ימים, לקחתי את שני הבנים הקטנים שלי, בני 5 ו-9, לראות את סבא וסבתא שלהם. אתה יודע איזה כיף זה להיות תייר בארץ. שישי בבוקר, לקחנו דירת אייר בי אנד בי מקסימה בכרם התימנים, מתעוררים בבוקר, שותים קפה, נהנים; אנשים שלא ראינו שנים הגיעו לבקר, הלכנו לים ונפגשנו עם חברים מהצבא, קשקשנו והעלינו זכרונות. מי היה מאמין שיום אחר כך כל אותם חברים יהיו מגויסים.
בשבת התעוררתי בשבע בבוקר לקול האזעקות. שני הבנים שלי ישנים בממ״ד ואני משחק איתם. הם בכלל לא הבינו מה קורה. הקטן שואל אותי: 'אבא מה זה מחבלים?' הקונספציה של מלחמה, מחבלים, יהודים וערבים או סכסוך לא נמצאת בכלל בראש שלהם. הם לא שמעו שיחות כאלו בבית. לאט לאט האזעקות מגיעות גם לתל אביב, ואנחנו בסיטואציות של לרוץ, לתפוס מחסה. הכנסנו לממ״ד גם 2 תיירות שנקלעו לאזעקה.
ילדים תמיד מגיבים לאיך שהם רואים אותנו, לכן ניסיתי לשמור על קור רוח ולהיות רגוע לידם. אבל אז אתה מקבל טקסטים ומבין שזה לא עוד פיגוע. עזבנו מהר את הדירה ועלינו לסבא וסבתא בירושלים.״

מה הניע אותך לעזוב הכל וללכת להתנדב בזק״א?
״אני לא במילואים ולא יכולתי לשבת בבית, לאכול מלון ולראות חדשות. הרגשתי שאם אני כבר כאן אני רוצה לעזור. התקשרתי לחבר שלי שעובד בזק״א וביקשתי להתנדב. בהתחלה הוא לא רצה; אמר לי מה פתאום אין לך ניסיון בפינוי גופות. אבל התעקשתי ובסוף לא השארתי לו ברירה. הוא צירף אותי לצוות של 4 אנשים.
הפעילות הראשונה שעשינו הייתה ללכת לאזור הפסטיבל של נובה ולהביא משם ציוד של אלונקות וכל מיני רצועות כדי שנוכל להשתמש בזה בבארי. המראות באזור של המסיבה הרגישו כאילו סוף העולם הגיע. תחשוב על סרט מלחמה אפוקליפטי. שקט, דממה, רכבים שרופים בכל מקום- מחלקם יוצא עדיין עשן. באוויר ריח שרוף של בשר, ריח של מוות. עורבים מנקרים את הנבלות. אתה רואה מחבל הרוג, עוד חתיכת גופה, פה יד, שתי מטר אחר כך רגל קטועה. אתה תופס את הראש ולא מאמין שדבר כזה קרה.״

פינוי הגופות בקיבוץ בארי- ״היו רגעים שאתה יושב בצד ובוכה״
תומר: ״כשהגענו לבארי השוק האמיתי התחיל. ראיתי שם בתים שלמים שרופים וגופות של יהודים בתוכם. בארץ, שיהיו בריאים, בונים את הבתים מבטון לא כמו באל איי, שהבתים בנויים מקרשים וגבס, אז כשנופלת תקרה זו עבודה פיזית וקשה להוציא משם שרידים של גופות.״

מה עובר לך בראש תוך כדי העמסת ופינוי הגופות?
״קשה לי לחשוב על זה בדיעבד. הגעתי לארץ לחופשה ואני מוצא את עצמי בבארי מפנה גופות של יהודים. אני לא מעכל את זה. יש רגעים שאתה יושב בצד ובוכה. אבל לא עוצרים. אתה עובד תוך כדי שוק, פיזית מנסה למצוא כמה שיותר גופות, ברמה הטכנית פשוט התנתקתי מהרגש. זה משהו שאי אפשר היה להתכונן אליו כי אני לא מפנה גופות מקצועי. אחרי כל יום עבודה הגעתי חזרה הביתה, התקלחתי כדי להוריד ממני את כל האפר, הריחות והדמעות זולגות.״
אחרי שבוע של התנדבות עם זק״א היו לתומר מחשבות להישאר עוד ולהמשיך להתנדב בישראל, אך לבסוף הבין שעליו לחזור: ״ידעתי שיש לי אישה ושלושה ילדים בארצות הברית והרגשתי שהם זקוקים לי יותר מאשר זק״א צריך אותי.״

תמונה אחת שלא תשכח
״הרגע הזה שהעבירו לי ליד שקית עם תינוק יהודי שרוף בפנים. הוא מת בממ״ד משאיפת עשן. כל הגוף שלי רעד. הרגשתי שאני צריך לשבת לפני שאני מתעלף.
עכשיו כשאני שוב באל איי אני מצליח לדבר על הכל ולחלוק את המראות האלו. המטרה היא לחלוק אותם עם כמה שיותר אנשים. בעיקר עם כל ההכחשה שמתרחשת בעולם עכשיו, שהיא לא פחות הזויה מההתקפה הרצחנית הזו. איך יש אנשים שיכולים לראות את הזוועות האלו ולא להתחלחל.״
תומר יצר בעבר תערוכות שלמות בהם צייר את כוחות צה״ל, השירות הביטחוני- יחסי צבא מדינה ופוליטיקה תמיד עניינו אותו והשפיעו על חלק מיצירותיו. תומר עצמו היה לוחם קרבי בגדוד 13 של גולני ובהמשך גם כקצין, כששירת כמ״מ חוד פלוגה ותיקה בגדוד. לבנון, עזה, חומת מגן, הוא ראה את הכל.

אחת השאלות המעסיקות את כולנו היא איך מחדל כזה קרה?
״זו שאלת מיליון דולר. דיברתי גם עם החבר׳ה בזק״א, שאלתי אותם מתוך מחשבה שאולי הם יודעים כי הם עובדים בזה. גם להם לא הייתה תשובה.
תשמע, שירתתי כחייל בעזה; היו מקפיצים אותנו על כל נגיעה קטנה בגדר. תמיד הייתה עבודה יזומה על הגדר, כל הזמן היה מארבים על הגדר, אלמנות ק״ש ומעצרים של מבוקשים כדי להביא מודיעין. אני זוכר את עצמי כל הזמן בעזה עובד על זה. איך באותו הבוקר של ה-7 באוקטובר אף אחד לא עבד בזה. משהו פה מאוד מוזר.
אני אגיד לך משהו מאוד עצוב- תלך במחשבות שלך הכי רחוק שאתה יכול: ברמה של מדינות אחרות שעזרו, עד לרמה של בגידות, רמה של עבודה מבפנים והכל אפשרי. הכל מונח על השולחן. כי אם לא, אז מה, אנחנו כאלה מפגרים? משהו פה לא הגיוני. הגבול עם עזה צריך להיות הגבול הכי מאובטח בעולם. ״

מה אנחנו כישראלים שחיים בארצות הברית יכולים לעשות כדי לעזור?
״כל ישראלי וכל יהודי צריך לעבוד בזה. אם זה במדיה, אם זה לצאת החוצה וללבוש חולצות עם מגן דוד וישראל. לשתף עוד סטורי, עוד לייק ולכתוב תגובות. אנחנו במלחמה על הקיום שלנו.״