עוד לפני שדובר צה"ל, תת-אלוף דניאל הגרי, חשף השבוע לעיני העולם את האמת אודות בתי החולים בעזה שהפכו למפעלי רצח ומוות תת-קרקעיים, נראה כי דעת הקהל הישראלית כבר מזמן הפנימה כי האוכלוסייה שהצמיחה וטיפחה את המפלצת החמאסית אינה כה שונה במהותה מהמחבלים החמושים עצמם.
עתה, בנייר עמדה מיוחד תחת הכותרת "הפצצת ביה"ח שיפא בעזה", מכון המחקר ובית המדרש 'תורת המדינה' שבירושלים, מפרסם המלצה כי במידה ויעלה צורך מבצעי, הרי שעל צה"ל "להחריב את בית החולים שיפא, ואת המפקדות שתחתיו בהפצצות מן האוויר".
(מימין לשמאל - למטה: מטוס חיל האוויר הישראלי, הרב יאיר קרטמן. משמאל לימין - למעלה: הרב יעקב יהודה יקיר, ותמונת אוויר של בית החולים שיפא בעזה)
בראש צוות המחברים עמדו הרב יעקב יהודה יקיר, והרב יאיר קרטמן, הקובעים כי לאור המידע המודיעיני הקיים, ולפי מוסר המלחמה היהודי, "הפצצת שיפא, הינה חובה מוסרית וערכית".
"לצערנו, כבר מימי קדם קריאות השלום של ישראל נענות בחרב שלופה מצד השכנים – 'אני שלום וכי אדבר המה למלחמה'".
"על כן לצד חזון השלום, ציוותה התורה על מלחמת מצוה", כתבו תוך ציון כי עם ישראל הוא מקור המוסר האלוקי בעולם שראוי בעצמו להגנה.
לאחר כן טוענים המחברים כי במערכת הצבאית הנוכחית, אסטרטגיית ההגנה של האויב, המבקש לחסל ולהשמיד את מדינת ישראל, בנויה על שימוש במוסדות אזרחיים לצרכי הגנה כחלק משיטת לחימה צינית ומרושעת.
לאור זאת, הנייר קובע כי אין לסכן חיילי צה"ל וכי הגדרת 'בלתי מעורבים' אינה קשורה או רלוונטית למצב המלחמה הקיים המתאפיין במאבק בין קולקטיבים.
עוד קוראים הלה לראות בנקמה כמרכיב מרכזי ביעדי הלחימה - שכן "הנקמה מחזירה את המשפט והצדק על כנם, ומונעת הישנות של מעשים מעין אלו".
על פי הנייר, האוכלוסייה האזרחית בעזה, המחונכת מגיל ילדות להשמדת ישראל, כלולה אף בתוך הקטגוריה של 'הבא להורגך', ולכן אין מניעה להשכים ולהורגה בשעת מלחמה.
לבסוף ישנה התייחסות לחוק הבינלאומי ה"מתיר לתקוף מטרות צבאיות, גם כאשר הן משתמשות באזרחים כמגן אנושי".
במיוחד כשהאויב תובע שלא כדין, להחיל על הלחימה את עקרונות אמנת ז'נבה וחוקי המלחמה המקובלים בעולם המערבי, על מנת להשיג ניצחון בשדה הקרב והתודעה - בזמן שהוא עצמו מפר את החוקים הללו...
"על פי אמנת ז'נבה וחוקי המלחמה הבינלאומיים אסור לצבא לתקוף מטרות אזרחיות, אולם גם על פי אמנות אלו, שימוש באזרחים כמגן אנושי על כוחות צבאיים לא מונע את הזכות לפגוע במטרות צבאיות", לשון הכתוב.
לבסוף הנייר מטיל על מדינת ישראל את החובה התורנית "לחסל את האויב החמאסי בדרך החדה והקטלנית ביותר".
וקורא "במידה ויש צורך בכך... להחריב את בית החולים שיפא, ואת המפקדות שתחתיו בהפצצות מן האוויר, גם אם אזרחי האויב מגינים עליו כמגן אנושי. אין לסכן את חיילינו כדי להימנע מפגיעה באזרחי האויב".
הרב יאיר קרטמן מסר לכתב היברו-ניוז, "מטרת נייר העמדה הוא לפרוש את התשתית התורנית של מוסר המלחמה. התורה היא מערכת עם סט עמדות וערכים שהנייר מעניק להם ביטוי. במיוחד כשהמוסר הוא חלק מיעדי המלחמה".
"לפעמים יש כלים ואמצעים שלא מתבטאים בפעולה. כאן המטרה היא להעניק מסד מוסרי וערכי הנובע ממקורות התורה כדי לתמוך בלחימה בצורה הראויה".
"בשאיפה כי הלוחם והמפקד, וגם הדרג המדיני, יראו במסמך ככזה המסוגל לעצב מדיניות מוסרית וממנה לגזור את המדיניות הביטחונית".
"דבר נוסף, הוא שבמלחמה הזאת, שכבת הזהות היהודית נחשפה".
"הבנים נלחמים בעזה לא עם מגילת העצמאות, אלא עם ציצית. בלי קשר למגילת העצמאות, שהיא מסמך חיובי ביסודו. בגדול נחשפה שכבת הזהות הראשונית".
"כעת, יש אמירות של נקמה, ושיטוח, שבעבר לא היו בלב השיח - לכן וודאי שצריך לראות איך ממשיגים את הסנטימנט הזה בדרך התורה. וממילא אם המציאות הולכת לשמה, אז חייבים לדעת מה התורה אומרת על רחשי הלב הבוקעים כתוצאה מהלחימה".
לחצו כאן - לקריאת נייר העמדה המלא ב-Pdf באמצעות כניסת אוטומטית מגוגל.