מאת: שירן שפיץ – מאמנת הורים "שותלת" תובנות ו"מצמיחה" משפחות
לא הגיוני מה שקורה... אני מדברת עם אמהות שאני עובדת איתן והן מספרות לי שאין להם יום ואין לילה, מכיון שביום הם ערות ובלילה, שזה יום בישראל, הן משוחחות עם המשפחות בטלפון, ובצדק, איך אפשר להרדם?
אני יודעת שהמצב הוא לא קל וכמו שאמרתי בטור הקודם, אנחנו במרתון ומרתון לוקח זמן, אנחנו חייבים לחזק את עצמנו כדי שנוכל להיות חזקים מנטלית למשפחות שלנו בארץ ולילדים שלנו שאנחנו מגדלים כאן.
מעבר למלחמה הקשה שמתנהלת עכשיו מעלינו, מצידינו ומאחורינו יש גם מלחמה בתוכנו. העדויות הקשות, הסרטונים ברשתות החברתיות, עין אחת פתוחה, השניה סגורה ואנחנו ללא הפסקה בערוצי החדשות עוברים בין ערוץ לערוץ לקוות לטוב, לנס, הדאגה שקשה מנשוא למשפחות המורחבות שלנו בארץ ואם הם הגיעו לכאן אנחנו חווים ביחד איתם את הסיוטים, הסיפורים והרגעים הקשים שלא עוזבים אותם. במצבים הללו מייד מופעלות מערכות הורמוני הסטרס והן מכוונות לאחד משלושת המצבים של נפשנו בזמן המלחמה.
Fight- אנחנו עצבנים מאוד, בוכים,דרוכים, חם לנו והדופק עולה. מערכת העיכול "בקריסה": שלשולים, בחילות, שינוי בתיאבון (או שאין תיאבון או שלא עוזבים את המקרר).
Flight- הרצון להיות בתנועה, לא לנוח. הפחד הוא כאב ויש ניסיון לברוח ממנו, לא לדבר על זה, לא להתעסק בזה, לנסות להדחיק. ושאנחנו מנסים להסתיר משהו יוצא כעס.
Freeze- המערכת מוצפת נכנסים למצב קיפאון, יש גבול למה שמערכת העצבים שלנו יכולה להכיל, ואצל כל אדם הגבול הוא שונה. יש אנשים שמגיעים לשלב הזה אחרי שלב הבריחה או הלחימה, ויש כאלו שמההתחלה נכנסים לקיפאון. צורת ההתמודדות הזו משתקת, והיא הכי פחות בריאה מבין התגובות.
שירן שפיץ – מאמנת הורים "שותלת" תובנות ו"מצמיחה" משפחות
דרכים לחיזוק הנפש שלנו
ריפוי הגוף
בניגוד לפה שיכול לשקר שהכול בסדר, הגוף שלנו אומר את האמת, לכן זה הזמן לשאול את השאלה איך אנחנו מרגישים? איך העיכול שלנו? איך הלב? איך הנשימה?
אוזן קשבת
הורים, אנחנו יצורים חברתיים ואנחנו נרגעים דרך אנשים. בואו נהיה המטפלים אחד של השני, המטפלים של הזוגיות שלנו, של הילדים שלנו, של האחיינים שלנו... ולא צריך ללמוד פסיכולוגיה בשביל זה, צריך לעשות דברים פשוטים מאוד שיתנו מסר של ביטחון.תסתכלו זה לזה בעיניים בלי לדבר 15 שניות ובסוף תתחבקו.
לראות פחות
אני מפסידה במלחמה על התודעה בכל פעם שאני פותחת טלויזייה, אי הוודאות קשה מאוד והמוח מאוד רוצה להקשיב, כל מכשיר שמביא לנו מידע על המלחמה הוא כאזעקה, כשאנחנו פותחים את ליבנו לזוועות מתרחש איום חזק בחוסן הנפשי שלנו. ברור שאי אפשר לא לבדוק בכלל מה קורה, אבל אפשר למנן. המינון גם יעזור לנו לישון טוב ושינה טובה היא חשובה עכשיו, ותעזור לנו מנטלית לתת כוחות למשפחות שלנו בארץ.
להיות בעשייה
כשאנחנו בעשייה, אנחנו שומעים תודה מאנשים, אם אנחנו יודעים שעזרנו, זה גורם להרגיש חלק מקהילה – וזה עוזר בתחושת האשמה שאנחנו רחוקים מישראל.
מיניות
מיניות חשובה מאוד במצבי לחץ, אבל היא יכולה להיות גם בריחה. מה שנקרא 'סקס אחרי בכי', מין שבו מרגישים מחוברים לפרטנר, מה שמאפשר לנו לפרוק את המחשבות והרגשות. לתת לנו רגע שבו אפשר פשוט להתפרק ואז להתחבר למגע מאוד מרגיע ונעים.
לקחת נשימה
להוציא נשיפה ארוכה, לקחת שאיפה ושוב נשיפה ארוכה וכך הלאה. זה מרגיע באופן מיידי.
צאו לטבע
הליכה בין העצים, ללכת לים, לראות את השמיים הכחולים – כל אלו מיד מעלים את הסרוטונין.
דמיינו ותתפללו
תפילה יכולה להיות מתוך ספר, אבל לא רק!
תתפללו\תדמיינו את הניצחון, תדמיינו את הטיול הבא שלכם לישראל, תדמיינו את נובלנד, תדמיינו שהחיילים חוזרים בשלום, תדמיינו שהחטופים חוזרים בשלום.
בעוד שבועיים אני פותחת קורס: יציבות להורים בתקופת המלחמה. בקורס נקבל כלים פרקטיים לתמודדות המצב ואיך אפשר לצמוח ממנו, מוזמנים לשלוח לי מייל: [email protected]
ואשלח לכם פרטים לגבי הקורס.
מזכירה לכם שאנחנו במרתון שבסוף ננצח!
