בתפנית היסטורית, עלייתה של סין כמעצמה כלכלית מתהפכת לכיוון שלילי.
הסיפור העולמי הגדול ביותר של חצי המאה האחרונה עשוי להסתיים.
אחרי שדשדשה תחת שלטונו של מאו צה-טונג בשנות ה-60 וה-70, סין נפתחה לעולם בשנות ה-80 – והמריאה בעשורים שלאחר מכן.
חלקה בכלכלה העולמית עלה כמעט פי עשרה ממתחת ל־2% ב־1990 ל־18.4% ב־2021.
אף אומה מעולם לא צמחה כל כך מהר כלכלית - ואז התחיל ההיפוך.
בשנת 2022 חלקה של סין בכלכלה העולמית התכווץ מעט. השנה הוא יתכווץ באופן משמעותי יותר, ל־17%. הירידה הדו־שנתית הזו של 1.4% היא הגדולה ביותר מאז שנות ה־60.
מספרים אלה הם במונחים דולריים "נומינליים" - ללא התאמה לאינפלציה - מדד המשקף בצורה המדויקת ביותר את חוסנה הכלכלי היחסי של אומה.
סין שאפה לתבוע מחדש את המעמד האימפריאלי שבו החזיקה מהמאה ה-16 ועד תחילת המאה ה-19, כאשר חלקה בתוצר הכלכלי העולמי הגיע לשליש, אך יעד זה עלול לחמוק עתה מהישג ידה.
שקיעתה זו של סין עשויה לסדר מחדש את העולם.
מאז שנות ה-90 גדל חלקה של המדינה בתוצר העולמי בעיקר על חשבון אירופה ויפן, שחלקן נשאר פחות או יותר יציב בשנתיים האחרונות.
את החלל שהותירה סין מילאו בעיקר ארה"ב ומדינות מתעוררות אחרות.
כדי לשים זאת בפרספקטיבה, הכלכלה העולמית צפויה לצמוח ב-8 טריליון דולר ב-2022 וב-2023 לגדול לכ-105 טריליון דולר.
סין לא תהיה אחראית לכך, ארה"ב תהיה אחראית ל-45% מהצמיחה ומדינות מתעוררות אחרות ל-50%.
מחצית מהגדילה קשורה למדינות מתעוררות - כגון: הודו, אינדונזיה, מקסיקו, ברזיל ופולין.
זהו סימן בולט לחילופי הגמוניה אפשרית.
יתר על כן, חלקה היורד של סין בתוצר העולמי במונחים נומינליים אינו מבוסס על מקורות עצמאיים או זרים.
הנתונים הנומינליים מתפרסמים כחלק מנתוני התוצר הרשמיים של סין עצמה.
משבר התינוקות המתמשך בסין הוריד את חלקה באוכלוסיית העולם בגיל העבודה משיא של 24% ל-19%, והוא צפוי לרדת ל-10% ב-35 השנים הבאות.
עם נתח הולך ומצטמצם של העובדים בעולם, נתח קטן יותר של צמיחה כמעט מובטח.
יתר על כן, במהלך העשור האחרון, ממשלת סין הפכה למתערבת יותר, וחובותיה גבוהים היסטורית עבור מדינה מתפתחת.
כוחות אלה מאטים את הצמיחה בפריון, הנמדדת כתוצר לעובד.
השילוב הזה - פחות עובדים, וצמיחה אנמית בתוצר לעובד - יקשה על סין להתחיל להחזיר את הנתח שלה בכלכלה העולמית.
במונחים דולריים נומינליים, התמ"ג של סין בדרך לרדת בשנת 2023, לראשונה מאז הפיחות הגדול של הרנמינבי בשנת 1994.
בהתחשב באילוצי צמיחת התמ"ג הריאלית, בשנים הקרובות בייג'ינג תוכל להחזיר לעצמה את חלקה העולמי רק עם זינוק באינפלציה או בערך הרנמינבי - אך אף אחד מהם אינו סביר.
סין היא אחת הכלכלות הבודדות הסובלות מדפלציה, והיא מתמודדת גם עם קריסת נדל"ן המונעת על ידי חובות, מה שמוביל בדרך כלל לפיחות במטבע המקומי.
משקיעים מושכים כסף מסין בקצב שיא, מה שמוסיף ללחץ על הרנמינבי.
זרים קיצצו את ההשקעות במפעלים סיניים ובפרויקטים אחרים ב-12 מיליארד דולר ברבעון השלישי - הירידה הראשונה מסוג זה מאז החלו הרשומות.
נשיא סין שי ג'ינפינג הביע בעבר ביטחון עילאי בכך שההיסטוריה משתנה לטובת ארצו, ושום דבר לא יכול לעצור את עלייתה.
פגישותיו עם ג'ו ביידן ועם מנכ"לים אמריקאים בפסגה בסן פרנסיסקו בשבוע שעבר אכן רמזו על מתינות, או לפחות הכרה בכך שסין עדיין זקוקה לשותפים עסקיים זרים.
אבל כמעט לא משנה מה שי יעשה, חלקה של ארצו בכלכלה העולמית צפוי לרדת בעתיד הנראה לעין.
זה עולם פוסט-סיני עכשיו.
