ישראל הפסידה:
באופן מפתיע למדי, או שלא, לסינוואר ונתניהו אותו אינטרס - הארכה והאטה של המלחמה ככל הניתן - קרי אי הכרעה בטווח הקרוב.
אף אחד מהם לא מחפש ניצחון מידי שברמה האישית הינו הפסד.
סינוואר רוצה זמן כדי להישאר בחיים, נתניהו רוצה זמן כדי להישאר בחיים הפוליטיים.
במובן הזה עסקת החטופים משרתת את האינטרסים של צמד ראשי המערכות כאן בהארכה ודיפוזיה של קונפליקט והעברתו לפסים הדרגתיים יותר המאפשרים לאילוצים חיצוניים לעשות את שלהם עד הרגעת השטח ושיבה לנורמליות.
חמאס יעלה הצעה לשחרור כל החטופים באופן הדרגתי בתמורה לסוף הדרגתי של המלחמה גם כולל נסיגה ישראלית מרוב הרצועה.
למרות התנגדות בכירי צה"ל לכך, יתכן כי לא תהיה ברירה וחמאס יאיים שאם ישראל לא תקבל את מתווה השחרור/סיום הלחימה הזה - כל החטופים יירצחו בשבי - כולל ילדים ותינוקות כמובן.
בשלב הזה ישראל כמדינה תימצא במלכוד צבאי, פנימי, ודיפלומטי משולש שיתאים מאוד לנתניהו - הוא ייאלץ לפעול בתוך סביבת לחץ - קרי, כהרגלו, להמתין לחילוץ חיצוני.
או שישראל תיאלץ להיכנע לתכתיב החמאסי העובד במקביל ללחץ הפנימי בסוגיית החטופים, ואז תיגמר המערכה מבלי הכרעת חמאס - במצב זה תומכי נתניהו כבר ימצאו אשמים משלהם.
או שישראל תיאלץ לפתוח באש מחודשת בתוך מצב בינלאומי רגיש, וקהילה בינלאומית שכבר הורגלה לרגיעה - גם במצב לא נוח זה של מלחמה בלי תמיכה בינלאומית אמריקאית תומכי נתניהו ימצאו אשמים בעולם.
אם בתרחיש הכניעה ישראל השיבה את החטופים מבלי להכריע את החמאס, בתרחיש השני בו ההכרעה עומדת בראש סדר העדיפויות ישראל תיתפס כתוקפנית כלפי חוץ וכאטומה כלפי פנים בהודעתה למשפחות החטופים כי אין לה יכולות להילחץ עד כדי כך על ידי חמאס, ולכן עליה לפתוח במערכה מחודשת.
גם במצב לא צפוי זה, שישראל אשכרה מנסה להכריע מערכה לשם שינוי, בשלב מוקדם או מאוחר, האש תינצר ממילא על ידי מועצת ביטחון של האו"ם. החטופים כנראה ברובם לא ישרדו, וגם מטרות המלחמה יושגו רק באופן חלקי בלבד.
בפועל ישראל כבר עכשיו ממולכדת על ידי ראש ממשלה המייצר בצורה הדרגתית ענפים פנימיים וחיצוניים שעוזרים לו לרדת מהעץ המדיני-ביטחוני במטרה לשוב לנורמליות הפוליטית העמית-סגלית אליה הוא והבייס משתוקקים לחזור.
אלא אם כן לראשי הצבא יש תכנית למעין זבנג וגמרנו רווי סיכונים נראה כי ברמה הפנימית-מוראלית אם זה נוגע לחיי החטופים, וברמה החיצונית הבינלאומית מבחינת לגיטימציה ועמידה בלחצים כדי לייצר מרחב הכרעה - בכל מצב, הצבא הישראלי נוטרל כבר מנשקו.
הממשלה הישראלית חוששת מההשלכות והמחירים שיווצרו מעתה להפעיל את כוח הצבא.
מטרות ההשמדה לא יושגו. ודיבורי הרהב של מפקדי הצבא והמדינה יהדהדו רק הבטחות ריקות שאינן ניתנות בקונסטלציה הנוכחית למימוש.
בשורה התחתונה זה מתחיל להריח כמו עוד תסריט של תיקו ידוע מראש.
על ההפקה והביצוע הטכני - שרה וסינוואר