בין אנטישמיות ממסדית לטרנדים פרוגרסיבים - יהודי ארה"ב מפחדים

לא קל להיות יהודי בארצות הברית. דווקא בעלת הברית החשובה ביותר לישראל, מכילה בתוכה רמות אנטישמיות שלא ראינו עשרות שנים, שנראה כאילו הייתה על אש קטנה עד שבחודש האחרון עלתה על גדותיה.

רבים מרגישים נבגדים על ידי תושבי ארה"ב והמוסדות האמריקאים, ובעיקר מצד האוניברסיטאות שמחוייבות להבטיח מרחב בטוח לכל סטודנט באשר הוא. אך הן נכשלות, ובענק.

האקדמיות כל כך חוששות מלפגוע בחופש הביטוי בקרב הצעירים האקטיביסטים, עד שסטודנטים יהודים רבים מרגישים שההפגנות הפרו-פלסטיניות מקדשות ערך של כל חיי בני האדם – מלבד את שלהם.

אבל בעוד שראשי מוסדות הלימוד הולכים על ביצים, הם למעשה אפשרו ואף עודדו למכחישי השואה, לאנטישמיים מדם ליבם ולתומכי טרור לזעוק את האידיאולוגיות שלהם בחופשיות ברחבי הקמפוסים ולהטיל אימה על מי שאמורים להיות חבריהם לספסל הלימודים.

 

 

וכמובן שמדובר באנטישמיות טהורה, שכן רבים מהיהודים האמריקאים משתייכים למפלגה הדמוקרטית ואף רואים את עצמם חלק מהפלג הפרוגרסיבי. על אף שהם תומכים בצדק לפלסטינים ובפתרון שתי המדינות, למרות שהם מתנגדים להתנחלויות וזועקים נגד ממשלת הימין בכלל ונגד בנימין נתניהו בפרט – הם עדיין נמצאים תחת אש, רק בשל זהותם הבלתי ניתנת לשינוי.

וימים בודדים אחרי הטבח על אזרחי ישראל, כשצה"ל החל לתקוף באופן נרחב, כבר נחתמו מכתבי גינויים והקמפוסים החלו להתמלא במפגינים צעירים, שרבים מהם לא מודעים כלל למורכבות הסכסוך.

ואין לשכוח, שדור הסטודנטים הנוכחי צורך את החדשות שלו מרשתות חברתיות כמו טיקטוק או אינסטגרם, בעידן שמקדש מסרים קצרים, בומבסטיים ובעיקר שטחיים. אותם צעירים פחות מתחברים לערכי האקדמיה שמנחה חשיבה ביקורתית ואובייקטיבית, שיח אינטלקטואלי המבוסס על ראיות, והיגיון.

במקום זאת, אנשים מבלים שעות באינסטגרם, ורואים עוד ועוד 'משפיענים' המצדיקים את הפעולות של חמאס בטענה ש"חובה להתנגד לכיבוש" ואף כי מדובר ב"ניצחון לפלסטינים", או כאלה שממש מכחישים את הטבח וטוענים שישראל מבצעת רצח עם, סתם כי בא לה. מה גרוע יותר? קשה לבחור.

התופעה המכוערת לא פוסחת על אף מוסד אקדמי. כך למשל באוניברסיטת קורנל שבני יורק, שם סטודנט נעצר אחרי שאיים לשסף את גרונותיהם של היהודים באקדמיה, שבועות בודדים אחרי שאחד הפרופסורים כינה את פיגוע הטרור כ"מרגש".

באוניברסיטת טוליין שבניו אורלינס, אפו של סטודנט יהודי נשבר על ידי צעיר פרו-פלסטיני, בזמן מחאה עם רטוריקה אלימה במיוחד ושריפת דגל ישראל.

 

 

בדרקסל, מוסד אקדמי בפילדלפיה, דלת החדר של סטודנט יהודי הגר במעונות הוצתה. באונ' פרינסטון שבניו ג'רזי, מפגינים צעקו: "יש רק פתרון אחד – מהפכה על ידי אינתיפאדה".

רק שלושה ימים לאחר הטבח, תלמידים מאוניברסיטת קליפורניה בלונג ביץ' חילקו פליירים לקראת הפגנה נגד ישראל, שם צויר פלסטיני עם מצנח ומשפטים כמו "התנגדות זו הזכות שלנו".

ב-UCLA, סטודנטים פרו-פלסטינים, שרובם עם כפייה המכסה את פניהם, הכו עם מקל פיניאטה בדמותו של רה"מ בנימין נתניהו, וצעקו: "הכו את הפ_ינג יהודי הזה! פרי פלסטיין!".

בתגובה להפגנות במוסד האקדמי החשוב בלוס אנג'לס, בהן נראו חגיגות של ממש אל מול הטבח ההמוני, 300 חברי סגל חתמו על מכתב הקורא להנהלה לגנות את ההפגנות אשר "חוצות את גבולות חופש הביטוי אל הסתה בלתי חוקית".

"לא יעלה על הדעת שחגיגות אלה לא מוקעות על ידי הנהגת UCLA, ללא קשר לדעות פוליטיות", נכתב. "זה יוצר אווירה של פחד, ואי אפשר לדמיין ש-UCLA הייתה מאפשרת חגיגה כזאת לאחר פיגועי התאומים או לאחר מותו של ג'ורג' פלויד".

ונראה שלא סתם הוזכר מותו של ג'ורג' פלויד, שכן יש קשר ישיר בין ההפגנות האלימות והתרתן, לפלג הפרוגרסיבי שצבר הון פוליטי מאז אותה תקרית במיניאפוליס ב-2020.

תנועת BLM ופרו-פלסטינים משחקים על אותו קלף של קורבנות. כך למשל, חבר הארגון אשון קרולי, אמר לאחרונה ל'ניו יורק טיימס' כי "חשוב לעמוד בסולידריות עם הפלסטינים, כפי שהם עמדו עם אנשים שחורים בארה"ב ובעולם. הם עוד קבוצה שסובלת מכוחו האלים של הכיבוש".

הקשר בין התנועות החל עוד בשנת 2014. אז, ישראל יצאה למבצע צבאי נגד החמאס עזה, ובאותה שנה צעיר שחור ממיזורי נהרג על ידי שוטר מקומי, מה שגרר הפגנות המוניות נגד גזענות ממסדית, ו-BLM החל לקבל תשומת לב.

היסטוריון הסביר כי "שני הדברים האלה קרו באותו הזמן, מה שמחזק שמדובר במאבקים מאוחדים... ראינו סוג פעולות דומה ביניהם, של טקטיקות, אסטרטגיות וסיפורים של דיכוי והתנגדות לדיכוי".

 

 

ואכן כך, האידיאולוגיה הפרוגרסיבית היא דומיננטית ביותר בהפגנות של כל אחת מהתנועות, ולא פעם נצפים חברי BLM מניפים שלטים כמו: Black Lives 4 Palestine או 'שתיקה לבנה היא אלימות'.

אבל בשביל רבים, שתיקת ראשי האוניברסיטאות, ללא קשר לצבע עורם, היא גם כן אלימות.

אחרי שהקווים נחצו באופן ברור, מכללות ברחבי ארה"ב החלו להגביר את האבטחה ולהקים כוחות משימה תוך מוסדיים כדי להתמודד עם האנטישמיות.

גם תורמים רבים, בין אם הם יהודים או לא, הודיעו על הפסקת שיתוף הפעולה עם אותן מוסדות אקדמים, או לפחות איימו בכך, אם ההנהלות לא ינקטו בצעדים משמעותיים לבלימת האנטישמיות.

כמו כן, מדינת פלורידה הייתה הראשונה לעמוד איתנה נגד שנאת יהודים ותמיכה בטרור, כאשר המושל רון דה-סנטיס הורה לאוניברסיטאות שלא לאפשר את המשך הפעילות של תאי סטודנטים שמריעים לחמאס.

לאחרונה, אוניברסיטת קולומביה, שהכילה הפגנות אלימות מאוד, הודיעה על השעיית תא הסטודנטים 'למען צדק בפלסטין' והתא של 'קול יהודי לשלום', לאחר שהם "הפרו שוב ושוב את המדיניות לקיום אירועים בקמפוס... שהגיעו לשיא באירוע שכלל רטוריקה מאיימת".

אותם צעירים פרו-פלסטינים כינו את הטבח באזרחי ישראל כ"רגע היסטורי וחסר תקדים עבור הפלסטינים בעזה", והוסיפו ש"שום דבר אחר לא עובד" מלבד שפיכות דמים.

הזעקה נגד האנטישמיות הגיעה גם מממשל ביידן, שפנה למוסדות הלימוד השונים בארה"ב ודרש לפעול נגד האנטישמיות, וגם האסלאמופוביה.

"העלייה בדיווחים על תקריות שנאה בקמפוסים בעקבות הסכסוך היא טראומטית עבור הסטודנטים וצריכה להדאיג כל אמריקאי", נמסר, ולאחר מכן גורמים רשמיים אף איימו למשוך את המימון הפדרלי.

אבל יש מי שחושב שהפעולות הללו הגיעו מאוחר מדי. ג'ונתן גרינבלט, מנכ"ל הליגה נגד השמצה (ADL), אמר כי האנטישמיות "התעצמה ברמות שטרם ראינו. אנחנו מדברים על תקיפות, ונדליזם, הטרדות, בריונות ומגוון עצום של פעילויות כאלה. והאוניברסיטאות, ברובן, נכשלו".

גרינבלט העביר ביקורת חריפה על ההתנהלות המסורתית של ראשי המוסדות האקדמים, שבכל הנוגע לאנטישמיות התייחסו באופן אחר לעומת שנאה נגד להט"ב או כל גזענות אחרת.

"אוניברסיטאות תמיד היו די מתירניות לגבי פעולות אנטישמיות, באופן כזה שלעולם לא היו מגלות סבלנות אם היה מדובר בקהילה אחרת. אני מדבר על מרצים ואורחים אנטישמיים שמסיתים נגד יהודים, על שיעורים שמשמיצים ועושים דה-לגיטימציה לקיומה של ישראל. זה יוצר תנאים שבהם אנשים משוגעים מרגישים עידוד מהסביבה לפעול – ואני חושש שזה עלול להחמיר".