COPYRIGHT © 2025
HEBREW PARTY INC.
ALL RIGHTS RESERVED
COPYRIGHT © 2025
HEBREW PARTY INC.
ALL RIGHTS RESERVED
מזכיר המדינה לשעבר הנרי קיסינג'ר, הדיפלומט עם המשקפיים העבים והקול החצוף ששלט במדיניות החוץ בזמן שארה"ב נחלצה מווייטנאם ושברה מחסומים מול סין, מת ביום רביעי, כך מסרה חברת הייעוץ שלו.
הוא היה בן 100 במותו.
עם נוכחותו המחוספסת אך הפיקודית ומניפולציות הכוח מאחורי הקלעים, הפעיל קיסינג'ר השפעה יוצאת דופן על ענייני העולם תחת הנשיאים ריצ'רד ניקסון וג'רלד פורד, וזכה הן בהשמצות והן בפרס נובל לשלום.
עשרות שנים לאחר מכן, שמו עדיין עורר ויכוח סוער על ציוני דרך במדיניות החוץ בעבר.
כוחו של קיסינג'ר גדל במהלך סערת ווטרגייט, כאשר הדיפלומט בעל הכוונות הפוליטיות לקח על עצמו תפקיד הדומה לנשיא שותף של ניקסון המוחלש.
"אין ספק שיהירותי התעוררה", כתב קיסינג'ר מאוחר יותר על השפעתו המתרחבת. "אבל הרגש הדומיננטי היה תחושה מוקדמת של קטסטרופה".
קיסינג'ר, יהודי שנמלט מגרמניה הנאצית עם משפחתו בשנות העשרה לחייו, טיפח בשנותיו האחרונות מוניטין של מדינאי מכובד, נשא נאומים, ייעץ לרפובליקנים ולדמוקרטים כאחד וניהל עסק ייעוץ גלובלי.
הוא הופיע בבית הלבן של הנשיא דונלד טראמפ פעמים רבות. אבל מסמכים וקלטות מתקופת ניקסון, כפי שזלגו החוצה עם השנים, הביאו גילויים - רבים מהם במילותיו של קיסינג'ר עצמו - שלעתים העמידו אותו באור קשה.
קיסינג'ר, שמעולם לא היה חף ממתנגדיו, לאחר שעזב את הממשל, ספג ביקורת קשה ממבקריו שטענו כי יש לקרוא לו לתת דין וחשבון על מדיניותו בדרום מזרח אסיה ועל תמיכתו במשטרי הדיכוי באמריקה הלטינית.
במשך שמונה שנים חסרות מנוחה - תחילה כיועץ לביטחון לאומי, אחר כך כמזכיר המדינה, וזמן מה באמצע כשהוא מחזיק בשני התארים - נע קיסינג'ר על פני רוחב של סוגיות מרכזיות במדיניות החוץ.
הוא ניהל את "דיפלומטיית המעבורות" הראשונה בחיפוש אחר שלום במזרח התיכון. הוא השתמש בערוצים חשאיים כדי לקדם קשרים בין ארצות הברית לסין, ובכך סיים עשורים של בידוד ועוינות הדדית.
הוא יזם את המשא ומתן בפריז שבסופו של דבר סיפק אמצעי מציל פנים - "מרווח זמן הגון", הוא כינה זאת - כדי לחלץ את ארצות הברית ממלחמה יקרה בווייטנאם. שנתיים לאחר מכן נפלה סייגון בידי הקומוניסטים.
הוא המשיך במדיניות של דטאנט עם ברית המועצות שהובילה להסכמי בקרת נשק והעלתה את האפשרות שהמתיחות של המלחמה הקרה והאיום הגרעיני שלה לא חייבים להימשך לנצח.
בגיל 99 הוא עדיין יצא לסיבוב הופעות כדי לכתוב את ספרו על מנהיגות. כשנשאל בראיון לרשת ABC ביולי 2022 האם היה רוצה לחזור בו מהחלטותיו, סירב קיסינג'ר ואמר: "חשבתי על הבעיות האלה כל חיי. זה התחביב שלי וגם העיסוק שלי. ולכן ההמלצות שנתתי היו הטובות ביותר שהייתי מסוגל להן".
כבר אז היו לו מחשבות מעורבות על הרקורד של ניקסון, ואמר כי "מדיניות החוץ שלו החזיקה מעמד והוא היה יעיל למדי במדיניות הפנים", תוך שהוא טוען כי הנשיא המבויש "הרשה לעצמו להיות מעורב במספר צעדים שאינם הולמים נשיא".
במאי 2023, כשמלאו לקיסינג'ר 100, כתב בנו דיוויד בוושינגטון פוסט כי חגיגות המאה של אביו "עשויות להיות בלתי נמנעות עבור כל מי שמכיר את כוח אופיו ואת אהבתו לסמליות היסטורית. לא רק שהוא התעלה על רוב עמיתיו, מתנגדיו הבולטים ותלמידיו, אלא שהוא גם נשאר פעיל ללא לאות לאורך שנות ה-90 לחייו".
כשנשאל בראיון לרשת CBS לקראת יום הולדתו ה-100 על מי שרואים בהתנהלותו במדיניות החוץ לאורך השנים סוג של "פשע", קיסינג'ר זילזל.
"זו השתקפות של הבורות שלהם", אמר קיסינג'ר.
"זה לא נתפס ככה. זה לא התנהל ככה".
קיסינג'ר המשיך במעורבותו בעניינים גלובליים גם בחודשיו האחרונים.
הוא נפגש עם מנהיג סין שי ג'ינפינג בבייג'ינג ביולי, כשהיחסים הבילטרליים היו בשפל.
50 שנה לאחר שדיפלומטיית המעבורת שלו סייעה לסיים את מלחמת 1973 במזרח התיכון, כאשר ישראל הדפה מתקפת פתע מצד מצרים וסוריה, קיסינג'ר הזהיר מפני הסיכונים שעימות זה יחזור על עצמו לאחר שישראל עמדה בפני מתקפת פתע של חמאס ב-7 באוקטובר.
מחוות לקיסינג'ר מבכירים אמריקאים זרמו מיד עם היוודע דבר מותו.
הנשיא לשעבר ג'ורג' בוש אמר כי ארה"ב "איבדה את אחד הקולות האמינים והייחודיים ביותר בענייני חוץ", וראש עיריית ניו יורק לשעבר, מייקל בלומברג, אמר כי קיסינג'ר היה "נדיב עד אין קץ בחוכמה שנרכשה במהלך חיים יוצאי דופן".
חברת הייעוץ של קיסינג'ר מסרה כי הוא מת בביתו שבקונטיקט.
קיסינג'ר עסק בריאל-פוליטיק – השתמש בדיפלומטיה כדי להשיג מטרות מעשיות במקום לקדם אידיאלים נשגבים.
תומכיו אמרו כי נטייתו הפרגמטית משרתת את האינטרסים של ארה"ב; המבקרים ראו גישה מקיאווליסטית המנוגדת לאידיאלים דמוקרטיים.
הוא ננזף על שאישר האזנות סתר לטלפונים של כתבים ושל צוות המועצה לביטחון לאומי שלו כדי לסתום הדלפות חדשות בבית הלבן של ניקסון.
הוא הוקע בקמפוסים על ההפצצות ופלישת בעלות הברית לקמבודיה באפריל 1970, שנועדו להרוס קווי אספקה צפון וייטנאמיים לכוחות הקומוניסטיים בדרום וייטנאם.
"פלישה" זו, כפי שכינו אותה ניקסון וקיסינג'ר, טענו אחדים תרמה לנפילתה של קמבודיה לידי מורדים מהקמר רוז', שמאוחר יותר טבחו בכ-2 מיליון קמבודים.
קיסינג'ר, מצדו, שם לו למטרה להפריך את מה שהוא כינה ב-2007 "מיתוס נפוץ" – שהוא וניקסון התפשרו ב-1972 על תנאי שלום שהיו זמינים ב-1969 ובכך האריכו ללא צורך את מלחמת וייטנאם במחיר חייהם של עשרות אלפי אמריקאים.
הוא התעקש שהדרך היחידה להאיץ את הנסיגה הייתה להסכים לדרישותיה של האנוי שארה"ב תפיל את ממשלת דרום וייטנאם ותחליף אותה בהנהגה קומוניסטית.
קיסינג'ר, שהתגרש מאשתו הראשונה ב-1964, כינה נשים "הסחת דעת, תחביב". ג'יל סנט ג'ון הייתה בת לוויה תכופה. אבל התברר שמושא אהבתו האמיתי היה ננסי מגינס, חוקרת של נלסון רוקפלר, לה נישא ב-1974.
בסקר שנערך בשנת 1972 בקרב ארנבות מועדון פלייבוי, האיש שכונה "סופר-K" על ידי ניוזוויק סיים במקום הראשון כ"גבר שהייתי הכי רוצה לצאת איתו לדייט".
ההסבר של קיסינג'ר: "כוח הוא אפרודיזיאק אולטימטיבי".
עם זאת, קיסינג'ר ננזף על ידי אמריקאים רבים על התנהלותו בדיפלומטיה בזמן מלחמה. הופעה של קיסינג'ר בן ה-91 בפני ועדת הכוחות המזוינים של הסנאט שובשה על ידי מפגינים שדרשו את מעצרו בגין פשעי מלחמה וקראו למעשיו בדרום מזרח אסיה, בצ'ילה ומעבר לה.
היינץ אלפרד קיסינג'ר נולד בעיר הבווארית פירת ב-27 במאי 1923, בנו של מורה. משפחתו עזבה את גרמניה הנאצית בשנת 1938 והתיישבה במנהטן, שם שינה היינץ את שמו להנרי.
לקיסינג'ר נולדו שני ילדים, אליזבת ודייוויד, מנישואיו הראשונים.
