יהיה טוב: דיויד ברוזה בא לחבק את הקהילה הישראלית

אם היינו צריכים הוכחה שהמוזיקה מרפאת קיבלנו אותה בסוף השבוע האחרון באולם בית הכנסת עדת אריאל; דיויד ברוזה, אחד זמרים האייקונים בישראל הגיע לתת אסקפיזם מוזיקלי טהור לקהילה המקומית.
מאות הגיעו לקונצרט החינמי בהפקת Teev events של דיויד אזולאי שגם מייצג את ברוזה בארצות הברית.
הערב נפתח בזכרון, לגעת איפה שכואב- פגישה עם ניצולים מהתקפות הטרור של ה- 7 באוקטובר ביניהם אלה שני, שאט אט הופכת לפנים מוכרות בעיר המלאכים.

דיויד ברוזה

אלה בת ה-14 הפליאה לספר על חוויותיה הקשות מההתקפה על קיבוץ בארי במהלכה נרצחו הוריה. היא גם עדכנה את הקהל שחלק ממשפחתה הרחבה וחברי הקיבוץ חזרו מעזה בשלום.
אלה דרשה שוב ושוב לעשות הכל להחזיר את שאר החטופים הישראלים ועודדה את הקהל לדבר, לשתף ולפרסם במדיה החברתית כדי לעורר את המודעות למצב בישראל בכל רחבי העולם.

בתום הנאומים ורגעי הזכרונות הגיע זמן הריפוי. כן, אחרי כמעט חודשים של עצב ואבל הגיע הזמן גם לדאוג לנפש. לנסות ולהתעודד קצת כדי לקבל אנרגיות להמשיך במאבק.
הזמר דיויד ברוזה שהגיע במיוחד מישראל להופעות בניו יורק וכאן אצלנו בעיר המלאכים נראה חדור מוטיבציה- המטרה: לעשות קצת טוב על הנשמה של הקהל הגדול והמגוון באולם. הוא הצליח ביג טיים!

עם קריירה של חמישה עשורים ואין ספור להיטים, ברוזה הוא כבר מזמן חלק מהפסקול של מדינת ישראל. הוא פרט בכישרון על מיתרי הגיטרה אך גם על מיתרי הזיכרון של הקהל.
ברוזה פתח ב״סיגליות״ היפהפה והרומנטי שהרטיט לבבות. מכאן פרץ נוסטלגי כששר שירים מתוך הכבש השישה עשר כמו: ״רעמים וברקים״ ו״גן סגור״.

אם מישהו היה צריך הוכחה סופית שברוזה וגיטרה אחד הם- קיבל אותה ביג טיים. ברוזה שבדרך כלל מופיע בתקופה זו של השנה במופעי חנוכה- כריסמס מפוארים בסנטה מוניקה, עם להקה ענקית, זמרי לווי ורקדני פלמנקו; עלה למופע הנוכחי, צנוע, רק הוא וגיטרה ועדיין שלט בקהל.

לעיתים נדמה היה שהגיטרה היא שלוחה נוספת של ידו, הוא מוציא ממנה כל פיסת מלודיה, קצב ורגש אפשריים. עם הקול הכה מוכר הביא קהל שלם לשיר עימו: ״ואוו ואוו.. קול קורא לנדוד לנדוד״.
מאות היהודים הנוודים שגרים בגולה יצאו עם ברוזה לטיול בשביל הזכרונות שלהם מישראל הישנה והטובה. התרגשות גדולה נרשמה בביצוע של ״האישה שאיתי״ ו״ערב של שושנים״.
בין השירים ברוזה שיתף את הקהל המקומי בסיפורים מהופעותיו בישראל בזמן המלחמה ומפגש עם ילדים ביישובי העוטף.
הרגשת איחוד ענקית נרשמה כשביצע את ״מתחת לשמיים״, ולמרות שלא היה זה מופע זריחה במצדה - נדמה כי אור גדול מילא את האולם.
לסיום ביצע את ״יהיה טוב״ שכתב לו יהונתן גפן בגרסה ארוכה ומלטפת כמו תפילה לעתיד טוב יותר. אמן.