לא ישוער מחיר אוזלת ידם של הדרגים הבכירים.
הלה חייבים להתחלף בקצינים צעירים אידאליסטים ורעבים שיחדירו לפוליטיקה את נורמות המצוינות שהפגינו לעיני העולם בחודשיים האחרונים.
לא, לא בגלל שנשק בידם ומדים לגופם, אלא כי המה היחידים המסוגלים לומר אמת ולפעול למען הכלל שלא מתוך ציניות או חישובי אינטרסים בארץ שמערכותיה נרקבו.
חינוך, משפט, אקדמיה, תרבות וגם חלקים מבכירי הצבא פועלים בסמסרת בינוניות, בורות, כסת"ח, ושיעמום - היוצאים מן הכלל - מפקדי החזית, השם ישמרם ויצילם מכל פגע רעה וסכנה - זורחים באור קדושה ויקרות.
בראש מצעד האיוולת האיש שדחה מבצעים צבאיים משיקולי בחירות (ראש המוסד מאיר דגן חשף) שנלחץ פתולוגית (ראש הממשלה אריק שרון חשף) ושאשתו מנהלת את מדיניות הביטחון (שר הביטחון איציק מרדכי חשף).
"הקוסם" שאיפשר את התעצמות חיזבאללה, איראן וחמאס ושאחראי למחדל הגדול בהיסטוריה הציונית - אין ספק, רק הוא יכול.
נכון, גם בכירי הצבא נדבקו בוירוס הניאו-ליברלי הפחדני.
ועדיין זו דמוקרטיה שבה הוא המפקד העליון.
מתחתיו? פקודים רבי-דרגות - מדושנים.
מתחתיהם - מח"ט ומטה - גיבורים.
השבוע כמגדלור של מורשת הגבורה התווסף שמו של מג"ד 13 שהפך לסמל בארצנו, סא"ל תומר גריברג הי"ד.
תומר, איש קיבוץ אלמוג, יליד כפר סבא, לוחם ומפקד שנהרג על קידוש השם ואין לערב את זכרו ומורשתו בשאלות פוליטיות - מה גם שמעטים, אם בכלל, ידעו את עמדותיו - או אם בכלל היה לו עמדות בהתחשב בעובדה שאת כל חייו הקדיש למצוינות מבצעית והגנת המולדת.
אבל בשלב זה של המערכה חייבים לומר אמת ולא לשקר, לזעוק, מכל קצוות הקשת הציבורית, את האמת השקופה לכל, והיא כי - ההקרבה והמסירות, האומץ וחוסר הפשרות, תרבות האמת והנחישות למען העם שהיו בו ובקרב חבריו, בהם קצינים רבים, מפקדי סיירות, מח"טים ומג"דים, שנהרגו, ושלבטח היו מתחרים עם תומר על תפקיד במטכ"ל של 2035 - גברים שהיינו אמורים לראות בביירות או בדמשק ביום הקרב מסיימים את העבודה - עומדים בניגוד גמור לפחדנות של ראש הממשלה ובעל בריתו יחיא סינוואר, שהובילו את דור הגיבורים למלחמה בסמטאות הרשע המסריחות של עזה במקום לכיבושים רבי-פאר בארץ אסד והאייטולות.
תומר גרינברג היה עשוי ללא חת (חוץ מבשיעורי ספורט בתיכון שם כולנו זרקנו..).
ממוקד-מטרה ונינוח, מדויק ונעים, רחב לב, מצחיק וחינני, איש משפחה עדין ורב קשב.
כשהכיר את רעייתו, אשירה הנפלאה, לא התבייש שתכיר גם את חבריו המופרעים ביותר (ביניהם אני).
בצבא תומר היה עילוי פיקודי שהפך לאגדה בימי חייו.
כשחזר ב-2014 מצוק איתן ושיתף חוויות, הצטער שלא הלכנו עד הסוף.
תמיד רצה עד הסוף.
ואף עתה, רצונו של תומר בהכרעה צבאית משתלב במשימת הדור התוהה האם יש בכלל לעם חפץ-חיים ברירה אחרת מאשר ללכת אחר צוואתו של תומר - עד הסוף?
עם חזק, שנפל קורבן לתרבות-שקר ממלכתית, למערכות חינוך מטמטמות, לפוליטיקאים, אנשי תקשורת, וקמפיינרים חולים - ואיכשהו התמכר או טומטם להישארות במקום השפל הזה בזמן שהאיומים סביבו גודלים ושהפך את האסקפיזם לתחרות שופוני - עם שהופקר מדרג תא"ל ומעלה.
אך גם עם אשר זכה מתוך האפלה, בגילויי העוצמה של טובי הלוחמים שבינם ובין הפיקוד העליון והאויב, ניצב גורל חיינו.
האם עם זה, יכול לסגת מלהשמיד את האיומים לעתיד קיומו שמנהיגיו הציבו לפתחו?.
מחדל גדול מיום הכיפורים תובע שינוי זירתי טקטוני אך האיש שהביא אותנו לסף כליה, רוצה להאריך מלחמה, ולא להפוך את המשוואה.
האינטרס שלו מריחה, ובריחה - לא הכרעה.
הוא לא רוצה לנקז את המוגלה השיעי שמקיף וחודר אותנו.
עתה, אם לא נעמיד את גילויי גבורת המפקדים כדרישה צבאית וכנורמה אזרחית חדשה שתעמוד בניגוד לפחדנות שולחיהם - נמצא עצמנו במצב עתידי קשה עוד יותר.
זה לא פוליטיקה - זה להיות או לחדול.
כדי להגיע לכך, ישראל, כמו אנגליה הרפובליקנית של 1642, צריכה מהפכה ערכית שבה האזרחים תובעים מהדרגים הבינוניים בצבא לגשת לקדמת הבמה.
שבה הגיבורים הופכים לבעלי הסמכות הערכית - ולא הפוליטיקאים.
מהפכה שהיא לא פאשיסטית, ולא "דמוקרטית".
לא ימנית, ולא שמאלנית.
לא חילונית, ולא דתית.
לא רפורמה או אנטי רפורמה.
לא עוסקת בהגדרות ובמילים.
אלא בהקרבה ומעשים.
מהפכה שתשטוף את העמית-סגליות והרכלנות שעדיין מנסים לנהל את חיינו בארץ הזו - עד שנוכל להבטיח שקט לדורות.
בשביל לעשות זאת, חייבים לקדם אנשים אחראיים שיודעים לנהל בצורה יעילה וכנה. אנשים שהתעלו מעל הבינוניות והאנוכיות המפנקת והממכרת.
אנשים כמו תומר.
אבל תומר כבר לא כאן.
אבל מורשתו כן.
ואנחנו ניאבק שהנורמות שייצג יהפכו לערכים עליהם נחנך את ילדינו.
אחרי הניצחון הצבאי.
זה יהיה הניצחון הסופי.
אנחנו תמיד נזכור אותך גיבור ישראל, אחי היקר והאהוב.
