
אשת הנשיא ביידן הצהירה “הזכויות נשללות. החירויות נשחקות. יותר ויותר חוקי מדינה מועברים... רק אתמול בלילה, היינו צריכים להדוף יותר מ-50 תיקונים נגד הומואים שניסו הרפובליקנים להכניס לחוק המימון הממשלתי... הם שירתו רק מטרה אחת: להפיץ שנאה ופחד".

היא המשיכה, "ההיסטוריה מלמדת אותנו שדמוקרטיות לא נעלמות בן לילה. הן נעלמות לאט לאט. בעדינות. בשקט".
"איסורי ספרים. החלטה של בית משפט. חוק 'אל תגיד הומו'", סיפקה הגברת הראשונה כדוגמאות.
כמובן שבמציאות, לא נאסרים ספרים ואין חוק שכזה שאוסר לומר את המילה הומו, אלא מדובר על חוק המונע חינוך מיני מילדים רכים, ועיסוק בתכנים מיניים בבתי ספר ציבוריים בפלורידה.
ואז הגיע הפאנץ':
"לפני מלחמת העולם השנייה, נאמר לי, ברלין הייתה מרכז תרבות הלהט"ב באירופה", אמרה ד"ר ג'יל שהוסיפה "קבוצה אחת של אנשים מאבדת את זכויותיה. ואז עוד אחת, ועוד אחת. עד שבוקר אחד אתה מתעורר - ואתה כבר לא חי בדמוקרטיה".
אז הורים שלא רוצים שבתי ספר יחזיקו ספרים בעלי אופי מיני מפורש בנושאי ג'נדר קוויר, שאפילו המחברים מודים שלא מתאימים לילדים, שווים לנאצים בגרמניה בשנות ה-30?.
והאם הלהט"בים בברלין איבדו זכויות, במדרון שהוביל לשואה כפי שמציינת ביידן?. לא בערך, ולא בדיוק...
קל וחומר בהתחשב בעובדה שבמלחמת העולם השנייה גרמניה הנאצית הוציאה להורג לא יותר מ-6,000 הומוסקסואליים בשל נטייתם.
ג'יל גם הביעה גאווה על כך שבעלה "אפשר לטרנסים אמריקאים לשרת בגלוי, בכבוד בצבא", והוסיפה "קיצוני MAGA מבקשים למחוק את ההישגים הללו, ומנסים לפרוק את כל ההתקדמות שעשינו".
מיותר לציין כי דבריה גררו ביקורת רבה.