פרשנות: ההצעה הישראלית לא גרועה - אך עם ההנהגה הנוכחית, היא אסון לישראל

הבעיה המרכזית בהצעה הישראלית לסיום המלחמה היא העובדה שהמזרח התיכון לא הולך להשתנות למשך שנים כפי שראש הממשלה נתניהו הבטיח בבוקר השבעה באוקטובר. 

ישראל לא אמורה להסכים לצאת בלי שמירה על ציר פילדלפי - לעולם למעשה.

אך גם לו הייתה מוכנה לצאת בלא שמירה על הציר (כפי שנראה שהיא כן ברוב טיפשותה), היא איננה יכולה לעשות זאת בלא כוונה להשמיד את צבא-הטרור העצום שנבנה בצפון המדינה.

במילים אחרות, אם ההנהגה הישראלית רוצה לשחרר את ציר פילדפלי לחמאס-מצרים להמשיך לחגוג עליו (או מתחתיו), מילא - אבל לעשות כן ע"י הנהגה חסרת-אומץ לטפל בצפון? זו פשיטת רגל אסטרטגית של ממש.

בתרחיש אחר, לו ישראל היתה נכונה לעזוב את עזה בלי ציר פילדלפי, אך עם נכונות למלחמה כוללת בצפון - מילא. אבל כאן זה לא המצב.

הכשל הוא אסטרטגי ומנהיגותי כאחד.

במקביל, החיזבאללה ניצל את חצי השנה האחרונה, לשמן, לאמן, ולכוון עוד יותר את מכונת המלחמה האימתנית שלו.

ומכיוון שכולנו יודעים, ש'ביום שאחרי' כמו שאוהבים לכנות את מה שאנו בדרך אליו, ישראל לא רק שתחזור לאותה הנקודה שבה הייתה בשישי לאוקטובר + עזה מוחלשת, אלא, שהיא תחזור עם רשת המנהרות הדרומית פתוחה לרווחה כפי שהיתה, ועם חיזבאללה חד מאי פעם (שאולי אף מאזן את הפסדי חמאס), אשר מכיר את מערכות ההגנה הישראליות יותר מבעבר, ועם הנהגה שמעוניינת לא לשקם את צה"ל, אלא לחזור להשתכשך בביוב הפוליטי.

אז עם כל הכבוד ל-130 היהודים בעזה, הם לא שווים שנקריב 7 מיליון יהודים אחרים עבורם - פרס החטופים לא שווה את חורבנה הביטחוני של המדינה. 

במילים אחרות, ההצעה הישראלית עובדת נהדר במקביל עם התכנית השיעית להשמדת ישראל עד 2030 הממשיכה באין מפריע.

כל היתר זה הערות שוליים.

חטופים; מנהרות; התעצמות; הרתעה - תרים, תסיר, תוריד, תעלה על הלוח - זה לא משנה כלום.

ולא משנה איך ביידן ינסח את התכנית, וינסה לשכנע אותנו שצריך לצאת מעזה, שזה שיגעון כשלעצמו - שכן הערבים הם אלה שחייבים לזכות לעידוד הגירה מעזה בתשלום ובנדיבות שכן עזה אינה בעיה, הבעיה הם העזתים.

אגב, שמתם לב שאזרחי ישראל שמעו על עתידם דרך נשיא אמריקאי?.

אין ספק - ביבי מר מדינאי-ביטחון.

עצוב ומעורר רחמים.

ההצעה הנקודתית של ישראל היתה סבירה-מינוס לו ישראל היתה נוקטת פעולה בצפון.

משום שהפוליטיקאים מעדיפים להקריב את האזרחים בטווח הבינוני, מלסכן את הכיסא שלהם במלחמה חצי-פופולרית או קשה אך נצרכת בצפון בטווח הקצר, הרי שההצעה הזו היא רק עוד צעד בדרך לסחרור המוות הביטחוני בו מצויה ישראל מאז סדרת ההתקפלויות הבלתי נגמרות שהחלה בנסיגות מפתחת רפיח ב-1982, ומרצועת הביטחון בלבנון ב-1985 - ואשר סופה מי ישורנה.

כל זאת בלי להזכיר שמטרות המלחמה לא הושגו.

כלומר ישראל נכשלה להשיג את מטרות המלחמה של מיטוט התשתית הצבאית והשלטונית של חמאס - החמאס יקח אולי 5 שנים, או 7 שנים, אבל כפי שזה נראה כרגע החץ-המצרי הזה יצליח להקים את עצמו מההריסות. ובמקביל היא משותקת מול החיזבאללה שרק הלך והתעצמם. 

אכו בריק לא טעה כשאמר - הפסדנו.