החיסולים הממוקדים של צה"ל מזכירים את פעולות הלח"י כנגד המנדט הבריטי בשנות ה-40. רק שהלח"י אכן גירש את הבריטים מהארץ, וצה"ל כרגע לא נראה כמי שמתכנן לגרש את חיזבאללה מלבנון.
בעוד שפעולות המחתרת העברית היו בגדר גבורה של כמה מאות לוחמים אמיצים כנגד אחת האימפריות החזקות בעולם, כאן מדובר בשיטה המאומצת ע"י צבא מודרני של מדינה ריבונית שמסתמך על טקטיקות דומות.
זה בעיקר עצוב, וזה בעיקר אומר הרבה על המיינדסט של בכירי צה"ל והממשלה האחראיים לדשדוש המוחלט ולאי בניית כוח המגן העברי.
השיטה-לא-שיטה לא מרתיעה את חיזבאללה מלהגיב בפגיעה חוזרת בבסיסי צה"ל ותשתיותיו בצפון. לא מנטרלת את כוחו; לא מסלקת את האיום מהגבול; לא מקרבת את העקורים לביתם; לא מחזירה את רצועת הביטחון לתוך לבנון; ואפילו לא מרתיעה את הארגון בטווח הקצר.
למעשה לאחר כל חיסול אנו רואים את ישראל בכוננות 'ספיגת הפתעות' כשברור לכל בר-דעת שלמעגל המוזר הזה אין תכלית צבאית שכן מערכות ההגנה האוויריות של צה"ל אינן מציגות ביצועים מרשימים, בעוד חיזבאללה לומד את נקודות החולשה של המערכות. השגרה אף גורמת לצופה מן הצד לתהות מי כאן צבא הגרילה, ומי הצבא המדינתי.
מי תוקף 100 מטרות, ומי תוקף מטרה 1.
אימוץ טקטיקה פרטיזנית מצד צה"ל, למול חיזבאללה הפועל עם כטב"מים לעמק יזרעאל וטילים לכנרת - גורמת לאדם לתהות מי הצבא ומי הגרילה.
נכון, החיסולים מבוצעים ברמה הצבאית ע"י חיל אוויר בעומק שטח האויב, ולא בהתנקשות יחידים כמו בקרב פרטיזנים.
אך עדיין - משום מה דוקטרינת הפגיעה החבלנית הפכה נר לרגלי הדרג המדיני והביטחוני המפוחד מהסלמה.
החיסולים הממוקדים אינם משפיעים על יכולות חיזבאללה, אינם פוגעים בספונסרים, אינם מחלישים את מקורות המימון. לא מדגדגים את הארגון לוגיסטית או ניהולית.
יש גם בעיה צבאית, כפי שמסביר המהנדס יואב נצר: "[יש] העדר תותחים אוטומטיים. הן נגד מבנים והן נגד מטרות אויריות כמו מלטים וטילי שיוט תת קוליים. כנ"ל בהעדר אמצעי גילוי נגד מל"טים מפלסטיק קרי חמקני מכ"מ. משם ברור שאפילו הגנה החליטו למנוע. לכן כל מה שעושים זה שי&-שואו בדוגובורניאק בזמן שהרל"פ [הרשות] ממשיכה לקבל מיליארדי דולר בשנה לרצוח יהודים".
המהנדס אלכסנדר פפקוב מוסיף: "אמריקה חיסלה את מנהל המבצעים של אל קעאידה ושל הטליבאן לפחות חמש פעמים וכל פעם היו בטוחים שזה יפרק את האירגון. אחרי זה ניסו ליצור פיצול פנימי על ידי חיסול חקאני או הפלג המערבי כדי שייכנס לסכסוך עם המרכז", זה כמובן לא עבד.
יתר על כן, האוכלוסייה האזרחית בעורף הישראלי והעקורים אינם זוכים להקלה בעוד השקר המטורף וחסר האחריות כאילו נסיגה צפונית לליטני תעזור מושמע חדשות לבקרים אף שמדובר במעין מהדורת אוסלו ג' לבנוני שיהפוך את חיזבאללה לקטלני הרבה יותר.
אך זוהי נסיגה שנתניהו מעוניין בה משום שהיא תעניק לו את השקט הפוליטי שהוא אוהב.
במבט רחב יותר טקטיקת החיסולים היא טיפה בים הדורש גישה אסטרטגית כוללת ומקיפה, ולא פתרונות נקודתיים. ובעיקר אומץ ולא פחד משתק שהפך ל"אסטרטגיה" של מאזן אימה המאפיינת ארגון גרילה.
