תעשיית המוזיקה בישראל של אחרי השביעי באוקטובר והמלחמה חיה עם קונפליקט מתמשך. מדינה שלמה בטראומה, ממשיכה לספור בכל שבוע נופלים במערכה בעזה. אמנים ישראלים רבים החליפו את הבמות הגדולות בהופעות מאולתרות בבסיסי צה״ל השונים ובתמיכה במשפחות החטופים והמפונים.
עם זאת, נדמה שהקהל הישראלי מחפש לגלות מחדש את המוזיקה הישראלית השורשית עליה גדל, זו שמחזקת ומזכירה לו ימים יפים יותר. כך, קלאסיקות ישראליות זוכות לעדנה מחודשת. אחת הבולטות שביניהם היא גלי עטרי, אייקון מוזיקלי תרבותי ששיריה מתכתבים באופן ברור ונוכח עם הפסקול הארצישראלי: להיטי ענק כמו: ״יש לך שמש״, ״דרך ארוכה״,״מקיץ אל חלום״, נסיך החלומות (״ולנטינו״), ״חזקה מהרוח״- שגם זיכה אותה בתואר זמרת השנה, ״נפאל״, ״מה שאת אוהבת״ ועוד רבים וטובים.
גלי עטרי (צילום: גיא כושי ויריב פיין)
עטרי כיכבה בסרטים ישראלים שהפכו לקלאסיקות טהורות כמו: ״הלהקה״ ו״דיזנגוף 99״ של הבמאי אבי נשר וכמובן הזכיה המרגשת באירווזיון 1979 על אדמת ישראל עם ״הללויה״. היאנחשבת לאחת הזמרות היציבות בישראל. בלי קול גדול כמו ריטה וללא מניירות של דיווה היא שמרה על קו מוזיקלי אהוב על כולם שמאפיין
קודם כל אותה. היא מדלגת במיומנות בין ז׳אנרים ותקופות, מקיפה עצמה בטובי הכותבים והמלחינים הישראלים כדוגמת מתי כספי, יצחק קלפטר, קורין אלאל, אהוד מנור, רחל שפירא והרשימה עוד ארוכה מלהכיל. כך הצליחה עטרי לכבוש לאט ובהתמדה את לב הקונצנזוס הישראלי.
על הצימאון הגדול למוזיקה שלה תעיד ההצלחה הפנומנלית בתקופה הנוכחית; עטרי ,שחגגה השנה 70 אביבים, מלאה את היכל התרבות חמש פעמים בחודשים האחרונים בהופעות שכולן סולד אאוט. לתשומת לב מפיקי ההופעות אצלנו בעיר המלאכים שטרם הצליחו להביא לכאן את מי שנחשבת לאחת הזמרות המצליחות בישראל.
ישבתי לראיון פייס-טיים עם עטרי ממקום מגוריה במגדלי אקירוב בתל אביב. שם, היא מתגוררת עם בן זוגה, המסעדן, יורם ירזין, וגם הכלב ״ולנטינו״ (איך לא) הפגין נוכחות ברקע.
גלי, איך זה שמעולם לא הגעת להופיע אצלנו בלוס אנג׳לס?
״הייתי צריכה להגיע אליכם לפני הרבה שנים כשקובי אשרת היה הקונסול תרבות באל איי, וממש כמה שבועות לפני ההופעה מעדתי ושברתי את כף הרגל והכל בוטל. היו כמה נסיונות מאז לעשות סיבוב בארצות הברית אבל זה לא קרה. בדרך כלל מדברים איתי על 6 הופעות בעשרה ימים בערים הגדולות של הישראלים בארצות הברית. האמת, אני פחות מחפשת לעשות סיבוב כזה ארוך על מזוודות, אני כבר לא ילדה. אבל דווקא כן אשמח לבקר שוב ולהופיע בלוס אנג׳לס. יש לי שם חברות טובות וגם זכרונות מעניינים מהתקופה שאחותי שוש הייתה חיה שם. הייתה לה תוכנית רדיו אצלכם ובאתי לבקר אותה במשך חודש שלם. זה היה שנה אחרי הזכיה באירויזיון והביקור התגלגל לפגישות עם וורנר בראדרס, דייוויד גפן ועם שיחות שקצת הבהילו אותי. הייתי אז צעירה ומופנמת ופחדתי להתעסק בדברים גדולים מידי. אמרתי לכולם שאחזור עוד שלושה חודשים אבל מעולם לא חזרתי״.
חגגת השנה יום הולדת 70 בסדרת הופעות שהפכו סולד אאוט בהיכל התרבות. דמיינת לעצמך הצלחה כזו בתקופה כל כך קשה בארץ?
״כשאסף, המנהל האישי שלי, עדכן אותי שיש ביקוש לעוד הופעה ועוד הופעה והן כולן מלאות זו הייתה ברכה ואני מודה לקהל שלי. אבל מצב הרוח הלאומי לא טוב ואתה לא יכול להיות מאושר לגמרי. כל הזמרים מתגייסים ומופיעים בככיכר החטופים, בנתיב העשרה ומקומות כאלו. התחושה היא כמו להופיע ביום הזיכרון. ההופעות הן יותר מינוריות ועם המון אמפתיה. לאחרונה הופעתי לניצולי ומפוני כפר עזה בקיבוץ שפיים. לפני ההופעה ישבתי יחד עם הקהל על כיסא באולם. באתי הכי פשוט, עם ג׳ינס וטישרט, אני מרגישה כחלק ממשפחה, הלב יוצא אליהם.
דחינו הרבה הופעות במהלך המלחמה כי זה אף פעם לא הרגיש כמו רגע מתאים, אבל התחיל ביקוש והבנו שאנשים רוצים לשמוע מוזיקה שהם אוהבים וטיפה להתעודד״.
נדמה שרפרטואר השירים של עטרי מתכתב עם מלחמות ישראל שהתרגלה לחיות על חרבה, בשילוב של עידוד והעצמה- מן מאבק בין יאוש לתקווה. שירים כמו ״אמצע ספטמבר״ שנכתב על טבח סברה ושתילה בתקופת מלחמת לבנון הראשונה, ״בראשית״, ״עוד יום״ הנפלא שכתבה רחל שפירא ו״ביום שאחרי״ המצמרר: ״ביום שאחרי הקרב חייכת חיוך רחב אבל התכנסת שוב כמו ילד לא אהוב״. אולי יותר מכל ״אין לי ארץ אחרת״- אחד השירים המפורסמים של עטרי, שנכתב לפני 37 שנים (מילים: אהוד מנור, לחן: קורין אלאל) נשאר אקטואלי ואהוב על ידי שני הצדדים במפה הפוליטית הישראלית: הימין במהלך תקופת ההתנתקות מעזה וישוב גוש קטיף ב-2005, ומהעבר השני השמאל עשה בו שימוש במהלך ההפגנות נגד הרפורמה המשפטית עם ״לא אשתוק כי ארצי שינתה את פניה״.בחגיגות יום ההולדת ה-75 למדינת ישראל ״אין לי ארץ אחרת״ נבחר לשיר האהוב בארץ. לעיתים נדמה שאם ״התקווה״ של נפתלי הרץ אימבר לא היה קיים, להיטה של עטרי יכול היה להיות מועמד ראוי להמנון הלאומי.
״הכל השתנה אחרי ה-7 באוקטובר והמלחמה; אני לא מרשה לעצמי להגיע לרגעי אושר אמיתיים. איך אני יכולה להיות שמחה כשיש כל כך הרבה אנשים עצובים. הייתי מוצאת את עצמי כל בוקר בבכי על כל פרח שנפל. איזה חיוך, איזה עיניים טובות. אני קוראת בעיתונים על כל אחד ואחד כי הם לא רק מספר, אלו בני אדם, עולם ומלואו״.
המתקפות הקטלניות של חמאס ב-7 באוקטובר פוגשות את עטרי ומשפחתה באופן אישי. באותה שבת השחורה אחייניתה של עטרי: שי-לי עטרי וינר, בעלה יהב וינר ושיה, התינוקת בת החודש של הזוג הסתתרו בממד במקום מגוריהם בכפר עזה. עטרי: ״המחבלים הגיעו לכפר עזה כל כך מהר, אף אחד לא עצר אותם, הם פשוט נכנסו לכל הבתים והחריבו אותם. שי-לי סיפרה לי שהם פתאום ראו יד שמנסה להיכנס דרך החלון של הממ״ד כדי לפרוץ אותו. יהב נלחם עם המחבלים ודחק בשי-לי לקחת את התינוקת ולברוח החוצה. שי-לי ברחה יחפה עם התינוקת על הידיים. היא הסתתרה תחילה בין השיחים ואז ניסתה להיכנס לממ״ד אחר אבל הרבה אנשים לא פתחו מהפחד, הם ידעו שהמחבלים מדברים עברית. היא מצאה מסתור באיזה מחסן ישן במשך כמה שעות עד שמשפחה אחת הסכימה לקבל אותה. שי-לי והתינוקת התחבאו בממ״ד במשך 27 שעות בלי אוכל לה ולתינוקות, עד שלבסוף באו לחלץ אותם ולקחו אותה ישר לסורוקה. הגעתי לבקר אותה יום למחרת. יהב בעלה הציל את המשפחה אבל הוא נרצח על ידי המחבלים. מצאו אותו מת בבית שלהם כמה ימים לאחר מכן. רק חודש לפני הטבח שיה התינוקת נולדה אחרי נסיונות רבים, זה לא היה פשוט. לכן שי-לי נלחמה לקבל זרע מגופתו של יהב כדי לנסות להביא לשיה אח או אחות יום אחד, אך עד שהגופה נמצאה זה היה מאוחר מדי. עכשיו שי-לי עושה כל מה שאפשר כדי להנציח את יהב, היא יוצאת להרצאות, הסברה ואחרי כל מה שעברה, התינוקת הקטנה מעניקה לה כוח אמיתי להמשיך להיות חזקה״.
עטיפת האלבום ״אהבה למרחקים ארוכים״ (צילום: אוהד רומנו)
איבדת את אביך שלום כשהיית רק בת ארבע. יש איזה זכרון ילדות שנותר לך ממנו ?
״כן, הייתי מאוד קטנה, אבל יש לי זיכרון מיוחד: יום קיץ אחד מאוד מאוד חם, הוא חזר מהמושבה אחרי שהלך 2 קילומטרים ברגל עם גביעי גלידה שסחב ביד עבורי ועבור אחותי שוש. זכורה לי התמונה הזו שלנו מחכות בחוץ ורואות אותו מתקדם לעברנו כשחיוך גדול מרוח לו על כל הפנים. המפגש הזה עם הגלידה שנזלה לו על כל הידיים.. אח.. אין יותר אהבה מזה. שיתפתי את הזכרון הזה עם רחל שפירא והיא כתבה לי מילים שהלחנתי ולבסוף הם הפכו לשיר הנושא מהאלבום ״גלידה״.
לאחר לכתו של אביה, נעמי, אם המשפחה, העבירה אותה לתל אביב. ״גרנו באלנבי 54 בבניין ישן שאז היה חירבה, אבל הוא עבר שיפוץ והיום הוא אחד הבתים היפים בתל אביב. אמי הלכה ללמוד קרוא וכתוב בשיעורי ערב ומצאה עבודה בויצו. היא התקדמה שם עד לתפקידים הכי גבוהים ועבדה בויצו עד הפנסיה״.
בהיותה בת 9 עברה גלי לפנימיית הדסים הנחשבת שהייתה מלאה בבני עשירים. היא סיפרה לי שלא הרגישה שייכת. עטרי: ״הרגשתי שהתבגרתי לבד. פעם בחודש היינו יוצאים לשישי שבת. אחותי יונה כבר הפכה מפורסמת, התחילו לצאת לה שירים והיא עבדה עם יוסי בנאי במופע ״יוסי-חזקי-יונה״ ובהמשך עשתה את ״שלמה המלך ושלמי הסנדלר״ שהפך לקלאסיקה. אני מודה שכל מי ששאל אותי סיפרתי לו שאני אחות של יונה עטרי כדי לקבל יחס״.
ההצלחה של אחותך יונה ז״ל דירבנה אותך להיות מפורסמת?
״להיפך. אנשים אמרו ׳הנה אחות של יונה עטרי בטח היא גם זמרת׳. כן, הייתי שרה בפנימיה בטקסים והכל היה ממש סבבה. אבל רק בסיום הפנימיה כשהייתי בת 15 וחצי העזתי ללכת לתוכנית ״שורות ראשונות״- שזה היה ״הכוכב הבא״ של פעם, כך גילו אז זמרים חדשים. חשבתי לעצמי רק שיונה לא תדע, התביישתי, איך אני מעיזה בכלל ללכת, לחשוב שאני זמרת רק בגלל שיונה עטרי זו אחותי. והאמת לא התקבלתי בסוף. חודש וחצי לאחר מכן באתי ליונה לבית חולים לבקר אותה כשהיא ילדה את בנה הבכור, ואז היא אמרה לי: ״היו אצלי מקול ישראל, הם אמרו שהיית בבחינות ושאת עדיין בוסר״. הבנתי שהיא גילתה על הנסיון שלי ועל זה שלא עברתי. איזה בושות. זה דפק לי קצת את הביטחון. באותה תקופה לא הייתי בטוחה מה אני רוצה לעשות בחיים. תמיד שאלתי את עצמי האם שירה היא נטיית ליבי או שזה מה שמצפים ממני כי אני באה ממשפחה מוזיקלית. עם חלוף השנים הבנתי שאני אכן הולכת אחרי נטיית ליבי ולאט לאט חזר לי הביטחון״.
ב-1979 את מעניקה לישראל זכייה שניה ברציפות באירוויזיון עם להקת חלב ודבש. ״הללויה״ הופך להיטי גדול בכל רחבי אירופה. רגע אחד אחד מהערב הזה?
״וואו, אני זוכרת הכל מהערב הזה. אחרי הכל הייתי זמרת מתחילה שנורא רצתה וחלמה תמיד להופיע באירוויזיון. הייתי חולמת בהקיץ על הרגע הזה שאני מייצגת את המדינה וכולם רואים אותי. דמיינתי את הרגע הזה שיש הצבעה ואז המצלמה עליי, אני מקבלת דוז פואה ואז אני אומרת ׳אני לא מאמינה׳ וכל עם ישראל רואה אותי אומרת את זה ומתרגש ביחד איתי. זה בדיוק מה שעשיתי באירוויזיון בירושלים; המצלמה הייתה עליי ואז אמרתי ׳אני לא מאמינה׳, זה היה בלי סאונד וכולם ראו את זה בשידור חי בטלוויזיה״.
כבשה את לב הקונצזוס הישראלי, גלי עטרי (צילום: איתן טל)
ב-1978 יצא לאקרנים ״הלהקה״, סרטו האייקוני של הבמאי אבי נשר. עטרי לוהקה לדמות של מלכה (מלי) בחורה מוכשרת אך חסרת ביטחון שאינה מודעת ליופייה ולכשרונה. עטרי: ״אבי הביא לי את התסריט וביקש שאשחק את מלי. קראתי חצי תסריט ולא מצאתי שום תפקיד כזה. המשכתי עד סוף התסריט ועדיין לא מצאתי את דמותה של מלי. שאלתי אותו ׳אמרת שאני מלי אבל אני לא רואה שום מלי בתסריט׳. הוא אמר לי שהם בונים את התפקיד יחד עם הסרט. הייתי ספקנית כי נראה שהתסריט עצמו היה כתוב לא רע בכלל רק בלי התפקיד שלי. אבל הוא באמת בנה את התפקיד שלי תוך כדי הסרט וזה עבד מצויין״. לימים עטרי תזכה בתואר שחקנית השנה ובפרס ״ורד הכסף״ על משחקה ב״הלהקה״. בהמשך את משתתפת בסרט ״דיזנגוף 99״ של נשר בתפקידים הראשיים לצד גידי גוב וענת עצמון עם סצנת אורגית עירום חושפנית שזכתה לתגובות רבות. ״במשך 13 שנים חשבתי על זה המון והתבאסתי. פעם היה רק ערוץ אחד ולא חשבתי שמישהו יראה את זה בטלוויזיה, אבל אז הגיע ערוץ 2 והקרינו אותו. הייתי במתח גדול כשהבנתי שהולכים לשדר את הסרט אבל אחרי שהוא שודר הרגשתי הקלה גדולה, כאילו יצאתי מהארון הזה. חברות של אמא שלי סיפרו לה על העירום שלי בסרט והיא התקשרה אליי ובמבטא הכי תימני אמרה לי: ׳איך את לא מתביישת׳. היא לא דיברה איתי שלושה חודשים. כל האחים והאחיות שלי היו באים אליה לשבת לצהריים חוץ ממני. באיזה שהוא שלב היא אמרה להם תביאו את גלי. דיברנו על הכל ושם זה נגמר. התחלתי לעסוק בכל המבוכה הזו בהופעות שלי ולעשות על זה דחקות; לנסות לעשות מהלימון לימונדה״.
בגיל 42, אחרי שנים של טיפולי הפריה שלא צלחו החלטת לאמץ תינוקת בעצמך. שתפי אותי ברגע הזה בו את הופכת אמא ללי
״התחתנתי, התגרשתי ועברתי חמש שנים של טיפולי הפריה שלא הצליחו. הבנתי שאני מכבדת את כל אלו שהולכים לבנק הזרע, אבל לי יותר מתאים לאמץ. הרי התינוקות כבר נולדו ואם אין להם אבא או אמא אני יכולה להציל אותם. זה מה שעשיתי. אחרי תהליך בירוקרטי של שנה שלמה הגעתי ליום בו יכולתי לאמץ. אני יכולה לספר שזו הייתה אהבה ממבט ראשון. הגעתי עם הרופא וראיתי אותה, היא הייתה בת שבועיים. הסתובבתי בחדר ימינה ושמאלה ולילוש לא הפסיקה לעקוב אחרי עם העיניים. היא סחבה לי את הנשמה, לא הייתה לי ברירה - אני מרגישה שהיא בחרה בי עוד לפני שאני בחרתי בה״.
מאתגר לאמץ ילדה כאם חד הורית ולנהל קריירה של זמרת
״הייתי אם חד הורית, אבל אני הכי צעירה במשפחה, כל האחים והאחיות היו גדולים ממני, אז היה לי עזרה ובייביסיטר. כן, זה לא היה פשוט לנהל קריירה של זמרת ביחד. אבל שלילוש הייתה בת שנתיים אני זוכרת שהייתי מביטה בה ואומרת ואוו זה הדבר הכי יפה והכי חכם שעשיתי. רציתי לחוות מה זה להיות אמא, גיליתי סוג של אושר שלא מצאתי בשום מקום אחר. בהמשך הקדשתי לה את השיר ״מה שאת אוהבת״ שכתב מאיר גולדברג ויצחק קלפטר הלחין״.
קורין אלאל, אריק סיני וגלי עטרי בהופעה בהיכל התרבות בתל אביב
בחודש שעבר הוציאה עטרי שיר חדש בשם ״חמדה״ -שיר הנושא של סרטו החדש של הבמאי המוערך שמי זרחין (״אביבה אהובתי״, ״הכוכבים של שלומי״). הטקסט החזק והמרגש מתכתב עם המציאות הישראלית הלא פשוטה כיום: ״הילדים הלכו לישון ללא שיר ערש, חלומם שבור ועל לחיים דמעה. אבל אני יודעת-עוד יהיה אחרת, יום אחד תהיה לנו חמדה״. עטרי: ״הטקסט בשיר מאוד מעניין. רק מאוחר יותר בשלב ההקלטות הבנתי שהוא בעצם הפוך על הפוך. הוא מדבר על אוטופיה כזו שהכל יהיה הפוך: השמש לא תזרח במזרח היא תזרח במערב הגשם יעלה במקום לרדת כל הדמויים הפוכים מהמציאות. המשמעות היא שאנחנו כל כך רוצים עולם הרבה יותר טוב לחיות בו אז אנחנו מדמיינים משהו לא הגיוני שלא קיים אבל מקווים שיהיה לנו טוב. התחברתי מאוד לטקסט והסרט מאוד מרגש; שמי זרחין הוא אדם מאוד מוכשר ובסרט מככבים אסי לוי וששון גבאי שהם פשוט נהדרים״.
גם השירים שלך נעים בין יאוש לתקווה
״כן, חלק גדול מהשירים שלי: כמו ״עוד יום״- יש בסופו משפט שאומר ״בציפייה לטוב עוד יום עוד יום״; בתקופה הנוכחית יש כאלה שקושרים את השיר לחטופים- עוד יום עובר ואנחנו מחכים ומצפים שיחזרו ושיהיה טוב. אבל את השיר הזה, שכתבה רחל שפירא והלחין מתי כספי, שרתי אז על החריפות של החיים וההיחשפות שלנו. בחלק גדול מהשירים שלי יש אלמנט של ייאוש ועצב אבל גם תקווה. אני מאמינה בחשיבה חיובית. אחי, יוסי, אביה של שי-לי, היה חולה מאוד. עד לפני חודש וחצי הוא היה מונשם ומורדם במצב קשה. בתקופה הזו החלטתי להיצמד לחשיבה החיובית והאופטימית שלי, ממש לקחת את זה צעד אחד קדימה. היו הרבה תפילות עבורו והוא התאושש וחוזר לעצמו לאט לאט. הוא יבוא להופעה הבאה שלי בהיכל התרבות וזה מרגש מאוד״.
האחיות עטרי: שוש ז״ל, גלי ויונה ז״ל
העם היושב בהוליווד רוצה לדעת איך התחיל הרומן המדובר עם רוברט דה נירו?
״הוא בא לארץ עם מפיק סרטים ישראלי מאוד מצליח בלוס אנג׳לס שהיה ידיד שלי ואמר לי ׳אני לוקח את דה נירו לסיור בירושלים אולי תצטרפי׳? לימים נודע לי שדה נירו אוהב נשים כהות. אבל האמת שלא הכרתי סרטים שלו. הם אספו אותי בבוקר ויצאנו לטיול נחמד. בסוף דה נירו שאל אותי אם אני רוצה לצאת איתו לדינר. למרות שהייתי מאוד עייפה אמרתי לעצמי ׳מה אני אשחק אותה עכשיו׳. הערתי את עצמי ויצאתי איתו. מכאן הכל התחיל ונפגשנו עוד כמה פעמים אחר כך. באותה תקופה אני עדיין הייתי דיילת באל על, אז הייתי טסה לניו יורק מהעבודה ועוצרת לכמה ימים וכך היינו מתראים - זה היה קשר של כמה חודשים ואז זה התפוגג. זה לא שהייתי מאוהבת בו. בהמשך גם יצא השיר ״ולנטינו״ ואנשים כבר התחילו לזהות אותי בטיסות ולשיר לי שירים אז לא יכולתי להמשיך לעבוד כדיילת והפסקתי להגיע לניו יורק״.
את נחשבת ״ציידת להיטים״. נוצרה לך תדמית של זמרת שיודעת לבחור את השירים הטובים ביותר. איך את עושה את זה?
״זה ממש כמו שאתה פוגש מישהי ואתה יודע אם היא מוצאת חן בעינך או לא. ככה זה עם שיר; אני יודעת אם הוא מוצא חן בעיני או לא. השיר חייב לרגש אותי. אני זוכרת שאחותי שוש חיברה אותי פעם לסגיב כהן, כותב שירים שגר בפרדס חנה. היא היללה אותו שהוא כותב שירים וזמר מעולה. הוא שלח לי את ״מהמרחקים״. שמעתי אותו בפעם הראשונה כששוש עוד הייתה בחיים ולא היו לי סיבות להיות עצובה. כבר משמיעה ראשונה היו לי דמעות בעיניים. קרה שם משהו; הטקסט, המנגינה והשירה שלו. משהו שם עבד מאוד טוב עבורי ובכיתי מזה. לימים ״מהמרחקים״ הפך להיט גדול. כל שיר שאני בוחרת צריך לעשות לי משהו פיזי ורגשי״.
לא הרבה יודעים אבל גלי עטרי היא גם ציירת מוכשרת. במהלך שיחתנו היא מציגה בפני שלל ציורים ועבודות מופלאות. ״רוב התמונות הכי יפות של נמצאות אצל יורם במשרד. כל החיים היה לי טאץ לזה, הייתי מקשקשת במחברת בשיעורים, במיוחד בשיעורי פיזיקה שלא הבנתי כלום. בהמשך החלטתי שאני חייבת לעשות משהו עם הדבר הזה. לפני עשר שנים לקחתי מורה לציור ואני הולכת אליה כל יום ראשון ובמשך שלוש שעות מציירת לי״.
יש זמר או זמרת אמריקאים שאת מעריצה?
״אני מאוד אוהבת את סטיבי וונדר, הוא ענק! ראיתי אותו שלוש פעמים בהופעות בישראל ופגשתי אותו באולפן ברדיו. אבא שלי היה חזן בבית כנסת. אנשים היו מספרים לי שהם היו בוכים מהתרגשות כששמעו אותו שר, משהו כמו בסגנון של ציון גולן. כשהייתי בארצת הברית שמעתי בעיקר מוטאון ומוזיקה שחורה. אני אוהבת שירים שיוצאים מבפנים עם המון נשמה. מאוד אהבתי גם את מייקל ג׳קסון כשהיה ילד. כנערה הערצתי את אלביס פרסלי. בשנת 1972 הייתי בהופעה שלו במדיסון סקוור גארדן עם החליפה הלבנה המפורסמת. ואו לראות אותו בהופעה חיה זו הייתה הגשמת חלום״.
חגגת השנה יום הולדת 70, מה נותר לאחל לך?
״מבחינה מקצועית אני מרגישה שהגשמתי המון חלומות. לעשות עכשיו סדרת הופעות סולד אאוט בהיכל התרבות זה סוג של חלום. אחד הדברים שאני הכי נהנת לעשות הוא תהליך ההקלטות; למצוא שיר, לעשות לו סקיצה ועיבודים. הפקת השיר היא תהליך נהדר, אני רוצה להמשיך בזה כי אני נהנת מכל רגע. אז תאחלו לי שאמשיך להגשים חלומות״.
