החודש נאווה נחמני תחגוג יום הולדת 30. אך בניגוד לרוב בנות ישראל היא לא תטוס לתאילנד, ליוון ואפילו לא תרד לאילת. במקום זאת נאווה תעשה צ׳ק אין במרכז שיקום לפגיעות חוט שדרה באיטליה; למעשה ההזדמנות האחרונה שלה לנסות ולעמוד על רגליה וללכת באופן עצמאי.
נאווה נחמני לפני התאונה
נאווה נחמני נולדה וגדלה בדימונה, בבית דתי למשפחת מרובת ילדים: 4 בנים ו- 2 בנות. היא אימצה את דרכי הדת של אמה שהלכה עם כיסוי ראש, ונאווה חונכה להתלבש בצניעות, שמירת שבת קפדנית ולימודים בבית ספר דתי. היא למדה בסמינר ועבדה בחינוך לגיל הרך, עבודה שוחקת וקשה. נאווה: ״הרגשתי שאני רק בת 23 וכבר אין לי חיים. הייתי קמה מוקדם בבוקר יוצאת לעבודה ומגיעה הביתה מאוחר בערב, עייפה ומותשת״.
אביה, מנהל תחנת הרכבת בעיר סיפר לה יום אחד שעובדת שלו סיפרה לו על בתה שעברה לגור בוירג׳יניה, ארצות הברית.היא חיה ועובדת שם כבר שלוש שנים ומאוד מרוצה. הוא חשב שזה יהיה רעיון טוב אם נאווה תעשה הפסקה מהחיים המלחיצים בארץ ותצא לסיבוב התאווררות בארצות הברית, לגור שם תקופה ואולי למצוא עבודה שיותר מתאימה לה.
מהחיים בגן עדן של הוואי לסיוט בסן דייגו
נאווה סיפרה לי שההתחלה לא הייתה פשוטה. לקח לה זמן להתרגל לחיים בארצות הברית, בטח כבחורה דתיה שמחפשת את עצמה ומנסה להבין את יחסייה עם הדת. נאווה: ״לא הסתדרתי עם החברה בוורג׳ינה ואחרי תקופה עזבתי את הדירה שלה. עברתי לגור בסנטה ברברה בקליפורניה ומצאתי עבודה במכירות של קוסמטיקה בעגלות. משם התגלגלתי לבוסטון, טקסס וכל מיני מקומות בארצות הברית - לא מצאתי את עצמי. בסוף הגעתי להוואי. שם הרגשתי הרבה יותר טוב. התחלתי להסתדר יותר עם האנגלית ומצאתי עבודה וחברים. היה בהוואי גם בית חב״ד מקסים ועשינו שם המון שבתות כפיות, הוואי הייתה מעניינת והייתי שם כמעט שנתיים״.
החברים בהוואי הכירו לנאווה בחור ישראלי, עידן, אז בן 34, שגם עבד בתחום העגלות. נאווה התאהבה בו ועזבה את גן העדן של הוואי לקולורדו, מה שהתברר כטעות חייה.
״הזוגיות עם עידן היה הקשר הראשון שלי, ולמרות שהיו עליות ומורדות ממש רציתי לתת לזה הזדמנות״. השניים עברו ביחד מקולורדו לסן דייגו והתחילו לעבוד יחדיו במכירת קוסמטיקה בעגלות. הם עבדו קשה בשמש הקופחת של העיר ואחרי תקופה נאווה הציעה שיעשו חופשה בלאס וגאס - יסעו כדי לנקות את הראש וגם לבדוק את היצע העגלות בעיר.
עידן בדיוק רכש טסלה אדומה חדשה ורוד טריפ בכבישים המהירים והארוכים לעיר החטאים נשמע כמו רעיון טוב. יום רביעי, ה-25 במאי 2022, השניים העמיסו את הטסלה, לקחו את טוטו הכלב הקטן שלהם ויצאו מסן דייגו. לאחר קצת יותר מארבעים דקות נסיעה תחושת עייפות תפסה את נאווה; (אולי מפני שקמה מוקדם באותו הבוקר כדי להכין סנדוויצ׳ים לדרך). היא החליטה לעבור למושב האחורי לתפוס תנומה קלה. נאווה: ״אחרי כמה דקות פקחתי את העיניים וראיתי שעידן על הכביש והכל די רגיל, עצמתי שוב את העיניים והלכתי לישון״. בפעם השניה שנאווה פתחה את עינה היא מצאה עצמה הפוכה בתוך הרכב, ראשה דבוק לחזה וידה מחבקות את הבטן בתנוחה עוברית.
הרכב התנגש בעוצמה והתרסק אל תוך מעקה ברזל בשולי הכביש. ״הרגשתי שהגוף שלי לא זז ולא הצלחתי לנשום, ראיתי מסך שחור בעיניים ואני זוכרת ששמעתי אנשים מדברים - צעקתי להם ׳לט מי אאוט אוף איר׳ אבל הם אמרו שאסור להזיז אותי. הם הזעיקו אמבולנס. החלק שלפני נמחק לי לגמרי מהזיכרון. מצאתי את עצמי באמבולנס ולקחו אותי מהר לבית החולים בטמקולה״.
4 חודשים בבית חולים במדינה זרה
בבית החולים נאווה נלקחה מיידית ל- MRI ארוך ומסובך שהתחלק ל-2 סשנים של 40 דקות כל אחד. שם סרקו את עצמות גופה ואת הפגיעות הקשות. הכאבים היו גדולים: ״הרגשתי שאני בתוך מדורה, ממש נשרפת. הכניסו אותי ישר לתוך חדר ניתוח והתחילו לנתח אבל אני הייתי עוד ערה, ניסיתי לסמן להם שירדימו אותי עוד״, סיפרה לי. נאווה מתארת פגיעות קשות בעמוד השדרה ובצוואר. ״הגב היה מרוסק ושברים בצוואר, היה לחץ על החוליות בעמוד השדרה אז היו צריכים להוציא לי חוליה אחת כדי להפחית את הלחץ ובמקומה קבעו לי את האזור עם פלטינות״. במהלך השהייה בבית החולים נאווה איבדה את הכרתה מספר פעמים וגם עברה החייאה לאחר שהתקשתה לנשום. אמה ואחותה עלו על מטוס מישראל ברגע ששמעו על כניסתה לבית החולים. נאווה: ״אמא שלי הגיעה לבית החולים וראתה אותי מונשמת עם כל הצינורות וחטפה חצי אירועי מוחי, היו צריכים לאשפז אותה בבית חולים.
כשפתחתי את העיניים ראיתי קבוצת אנשים בחדר עם בלון ענק על החזה שלי מבצעים בי החייאה. לא הצלחתי להוציא מילים מהפה זה כאילו שאני רואה דברים אבל המוח והפה לא מתקשרים ואי אפשר לדבר. הרופאים אמרו לאמא שלי שאין סיכוי שאני יוצאת מזה ושאני אשאר צמח. אחרי כל הניתוחים הייתי בטיפול נמרץ 4 חודשים עם מכונת הנשמה וצינורות. הייתי קוראת לרופאים עם נקישות על הלשון, לא הביאו לי פעמון או לחצן כי לא יכולתי להזיז את הידיים או את הראש״.
בכל אותו זמן עידן היה בבית חולים לצידה אך לא יכול היה לעשות דבר כדי להושיע: ״שאלתי אותו מה היה בתאונה? איך אני במצב הזה? לא היה לו מה להגיד. הוא ניסה לעודד אותי, הוא אמר לי אמא שלך פה ואחותך פה, אל תדאגי, עוד שלושה חודשים את יוצאת מזה, אבל זה לא קרה. הרופאים נכנסו לחדר ואמרו לי בואי תנסי להזיז את האצבעות בידיים.. אבל לא הצלחתי, לא הרגשתי כלום. הם ביקשו שאנסה להזיז את האצבעות ברגליים ולא הבנתי מה הם רוצים, שום דבר לא זז״. תוך כדי צוות בית החולים עבד קשה לנסות ולהחזיר את נאווה למצב שבו תוכל לנשום בעצמה. ״התפילות החזיקו אותי, הייתי אומרת ״מזמור לתודה״ כל הזמן. היה גם איזה רופא, אחד חתיך כזה, הוא נורא עודד אותי. הוא היה נכנס ומשמיע לי שירים ישראלים. הוא היה רושם לי בלוח המחיק בחדר משפטי מוטיבציה שחיזקו אותי כמו: ״את מנצחת את זה.. את יכולה לעשות את זה.. - הוא האמין בי.
לאט ובהדרגה הוא הוריד לי את הרמות החמצן במכונת ההנשמה כדי שאתרגל לנשום לבד.. כל כמה ימים עוד ועוד עד שהתחלתי לנשום בכוחות עצמי״. אחרי שהוציאו מנאווה את צינורות ההנשמה שאלו אותה הרופאים מה הדבר הראשון שאת רוצה עכשיו כדי לחגוג את המאורע: ״מים״, ענתה בקול תחנוני. במשך ארבע חודשים לא יכולה הייתה לשתות מים. היא קיבלה את הנוזלים דרך עירוי ואוכל ישירות דרך חור בבטנה. פתאום כוס מים צלולים ומגעם על השפתיים והלשון נשמע תענוג צרוף.
נאווה בבית החולים
המשך השיקום בישראל
לאחר שמצבה התייצב, נאווה הוטסה להמשך שיקום בבית חולים תל השומר בישראל. כשעזבה את ישראל בגיל 24 בחלומות הכי גרועים שלה לא שיערה שתחזור לארץ פצועה, חבולה ומשותקת על כיסא גלגלים. כעבור חצי שנה של שיקום אינטנסיבי בבית החולים בארץ היא שוחררה כשהיא עדיין מרותקת לכיסא גלגלים. הרופאים בבית החולים אמרו שאין מוצא והיא צריכה להתרגל לחיות עם כיסא גלגלים, אך נאווה החליטה לא לוותר. ״הרופא הביט בי ואמר לי את תישארי ככה כל החיים. יצאתי מבית החולים בוכה ואמרתי לאמא שלי שאני לא מוותרת, ימות העולם אני אקום על הרגליים״. בינתיים הקשר עם עידן נותק, נאווה מספרת לי, "הוא המשיך הלאה בחייו״. נאווה נותרה לבדה מתמודדת עם השיתוק, הפציעות והלב השבור.
למרות התחזיות הקודרות של המומחים, לאחר כשנה של פיזיותרפיה וטיפולים יום יומיים, נאווה הצליחה לקום על הרגליים וללכת כמה צעדים בודדים בעזרת הליכון. זו התקדמות משמעותית, מפתיעה וטובה. שמפריחה המון תקווה. מכאן הגיע הרעיון לחפש מקום מתאים לנאווה שימשיך לקדם אותה לחזרה לאורח חיים רגיל.
נאווה עם הוריה
לפני מספר חודשים התגלתה נקודת אור קטנה - נאווה מצאה מרכז שיקום מיוחד באיטליה שמתמחה בפציעות חוט עמוד שדרה, תחום שבארץ כמו שאתם מבינים, עדיין נלמד. במרכז השיקום האיטלקי קיימות מיטות טיפול מיוחדות, מכשור טכנולוגי מהמתקדמים בעולם ותוכניות שיקום אינטנסיביות מתשע בבוקר עד חמש אחר הצהרים, בעוד שבישראל טיפולי השיקום נערכים 3 שעות ביום בלבד. המכון מציע גם טיפול מיוחד וחדשני במכות חשמל, כאלו שמעירות את העצבים בגוף יחד עם שיטת תליה ורצועות מיוחדות ניתן להחזיר את תנועת השרירים בגוף. נאווה אובחנה על ידי הרופאים ואותרה כמתאימה להיקלט במכון, תנועת השרירים שלה עדיין קיימת, הם עדיין מגיבים ומאותתים לגירויים שונים.
בימים אלו נאווה מנסה לגייס כספים שיאפשרו לה לעבור שיקום מלא במכון המיוחד. עם כסף שחסכה ובעזרת תרומות רבות מישראל היא תצא לאיטליה בסוף החודש להתחיל את הטיפולים. אך לצערנו אין לה את הכסף להשלימם והיא זקוקה לעזרתכם - הקהילה הישראלית עם הלב הגדול בלוס אנג׳לס ובכל רחבי ארצות הברית.
בעזרת חברים טובים בלוס אנג׳לס, מיאמי, לאס וגאס וניו אורלינס היא מוציאה השבוע קמפיין תרומות מיוחד און ליין. כל תרומה יכולה לעזור. ישראלים כמו ישראלים ערבים זה לזה. אנא פתחו את הלב והכיס וביחד נדאג שנאווה שלנו תוכל שוב ללכת.
על מנת לקחת חלק ולתרום להצלחת תהליך השיקום של נאווה - לחצו כאן
