על פי התורה, היהודים חוגגים את חג יום כיפור לכבוד יום השנה שבו אלוהים סלח להם. הסיפור מתחיל לאחר היציאה הגדולה ממצרים, שלפי המקרא התרחשה לאחר שהיהודים היו משועבדים שם במשך דורות. כאשר מנהיגם משה עלה להר סיני כדי לקבל עשרת הדיברות הקדושות מאלוהים, היהודים הבלתי סבלניים יצרו עגל זהב כאליל והחלו לעבוד אותו. כשגילה את הבגידה הזו, משה כעס כל כך עד שניפץ את הלוחות המקוריים שהכילו את עשרת הדיברות.
מאוחר יותר, עם זאת, הוא עלה שוב להר סיני ולבסוף חזר עם סט חדש – אחרי שאלוהים סלח להם על בגידתם.
ביום כיפור, יהודים בכל העולם יצומו, יתפללו, יימנעו מעבודה או משחק ויכפרו בדרך כזו או אחרת הן על חטאיהם והן על אלה של האנושות בכללותה. הם עושים זאת מסיבות דתיות... אבל מה אם, בנוסף להיותו מטהר רוחנית, יום כיפור הוא גם פשוט טוב לבריאות הנפשית?
בעוד שמומחים פסיכולוגיים אינם יכולים להתייחס לערכים הדתיים של יום כיפור, זה עניין אחר לגמרי לדון ביתרונות של הכפרה. על כך, הקונצנזוס ברור: מה שלא ייאמר על הנשמה, כפרה היא בהחלט טובה לנפש.
"אחד הדברים הגדולים כרוך במעבר ממה שנקרא מיקוד שליטה חיצוני למיקוד שליטה פנימי", הסביר ארט מרקמן, פרופסור לפסיכולוגיה באוניברסיטת טקסס ומחבר הספר Smart Chamge. "במיקוד שליטה חיצוני, אתה מרגיש כאילו אתה נסחף על ידי כוחות שאינך יכול להשפיע עליהם. כאשר אתה באמת מכפר ומתחיל ליישם את התוכנית שלך לעתיד, אתה עובר למיקוד שליטה פנימי שבו אתה מרגיש כמו אחראי לגורלך".
אשדוד, ישראל | צילום: Getty Images
בנוסף להרגשה טובה, תהליך זה מאפשר לאנשים להיפטר מהעול הפסיכולוגי של היות במערכות יחסים לא בריאות.
"יש הרבה הקלה שבאה מהתנצלות בפני מישהו אחר וחשיפה לאור של משהו שהרגשת אשם לגביו או מתבייש בו", הוסיף מרקמן.
עם זאת, לא מספיק, מנקודת מבט של בריאות הנפש, פשוט לומר מילות חרטה. בעוד שחלק זה של תהליך הכפרה הוא בוודאי חשוב ומכובד, הוא אינו מספיק אם הוא מתרחש לבדו. לפי שרלוט ויטוליט, דוקטור לפסיכולוגיה, פרופסור לפסיכולוגיה במכללת הופ שבלונדון, חשוב גם שמעשי כפרה יהיו מלווים בענווה אמיתית.
אכן, כאשר ויטוליט עזרה להוביל מחקר ב-2017 על בריאות הלב וסליחה בקרב נוצרים, הוא הניב מסקנות מעניינות.
במחקר, 80 מטופלים בריאים (40 גברים, 40 נשים) נבדקו בדפוסים הרגשיים וקצב הלב שלהם בזמן שהתבקשו להיזכר בעבירה בלתי פתורה שבה הם פגעו באדם אחר. לאחר מכן, הם התבקשו לדמיין ארבעה תרחישים אפשריים: "הרהור על העבירה, להיות ענווים וחרטה ולעסוק בסליחה עצמית, לבקש סליחה מהקורבן ולקבל סליחה, ולבקש סליחה מהקורבן ולהסיר טינה".
"תובנה ממחקר זה הייתה שבקשת סליחה כללה קבלה ענווה של אחריות על עוולה כלפי אדם אחר ותיקון יחסים באמצעות וידוי, התנצלות, פיצוי והוכחה לשינוי", כתבה ויטוליט. דברים אלה עזרו לבריאותו של אדם ללא קשר לדימויים שניתנו להם לגבי התגובות האפשריות של האדם שהם פגעו בו. לעומת זאת, כאשר אנשים הרהרו על מה שעשו לא נכון, זה הוביל ל"האצת קצב הלב ולהפרעה במדד הפרסימפתטי".
הפסיכולוגית סמנתה שטיין הרחיבה על המדע של הסליחה.
"יש מדע טוב שמראה שאחריות ופיצוי אכן מניבים יתרונות משמעותיים לבריאות הנפש", אמרה שטיין בראיון ל'סלון'. "לדוגמה, במחקר אחד, התנצלות ופיצוי כל אחד בנפרד הגבירו אמפתיה, סליחה, הכרת תודה ורגשות חיוביים, תוך הפחתת חוסר סליחה, רגשות שליליים ופעילות שרירים מעל הגבה". ללא קשר לאם הוצע פיצוי, אם אדם התנצל בכנות ובאופן יסודי, זה הוביל ל"הרגעת קצב הלב, הפחתת תוצרי לחץ דם המעידים על לחץ לבבי, והפחתת פעילות שרירים מתחת לעין", אמרה שטיין.
"אנחנו נוטים לשאת אשמה ואפילו בושה על כך שפגענו באדם אחר", הוסיפה שטיין. "גם אם איננו חושבים על זה באופן קבוע או מודע, אנחנו נושאים את זה איתנו פסיכולוגית וזה משפיע על הבחירות שלנו, דרכי החשיבה וההתנהגויות שלנו. כאשר אנחנו לוקחים אחריות ומפצים, זה עוזר לשחרר אותנו מהבושה. כאשר אנחנו מתמודדים עם הסבל שגרמנו לאחרים, אנחנו מרגישים יותר בנוח בעולם. אנחנו מסוגלים לסלוח לעצמנו ובאותה מידה חשוב, אנחנו מסוגלים ללמוד ממה שעשינו".
מרקמן פירט את השלבים השונים שכפרה משמעותית באמת חייבת להכיל.
"כפרה על חטאים כוללת כמה מרכיבים", הסביר מרקמן. "ראשית, אם המעשה הרע כלל אדם אחר, חיוני להתחבר לאותו אדם ולהתנצל. שנית, ללא קשר לאם החטא כלל מישהו אחר, חשוב להכיר במה שהוביל לעבירה ואז לעבוד על תוכנית להבטיח התנהגות טובה יותר בעתיד".
בהסתמך על הלקחים מספרו Smart Change, מרקמן טען ש"חשוב למצוא דרכים למזער את הסבירות שתעמוד בפני פיתויים אלה בעתיד ושתהיה לך תוכנית ספציפית לאיך תתמודד עם אותם פיתויים כשהם יופיעו". כאשר אדם עושה זאת, זה מאפשר לו לתקן פוטנציאלית מערכות יחסים ולהתקדם מעבר למעשיו הרעים כדי להתחיל עתיד רענן יותר - בהנחה, כמובן, שהם מגנים על עצמם מהחשכה המתקרבת של עברם.
"זה בעל ערך לקבל תוכנית טובה להתמודדות עם פיתויים, כי זה עוזר לך לעסוק בהתנהגויות בריאות יותר בעתיד", ציין מרקמן. "זה גם ממזער את מספר המצבים שבהם אתה עלול לחוות אשמה, כי עשית משהו שאתה יודע שלא היית אמור לעשות".
למעשה, גישה ארוכת טווח זו מוטמעת בחג היהודי יום כיפור. כפי שמרקמן ציין, היהודים אינם מניחים שתהליך הסליחה הוא חד-פעמי ביום אחד של יום כיפור. זה היה הולך נגד רוח החג.
"כפרה משמעותית חייבת לכלול תוכנית ספציפית לעשות דברים אחרת בעתיד", אמר מרקמן. "אתה לא יכול לצפות לעשות את כל הדברים האלה ביום אחד. אכן, המסורת היהודית מבקשת מאנשים להקדיש את כל החודש לפני החגים הגדולים (חודש אלול) להתכונן לכפרה ולהתכונן לחיות אחרת בשנה הבאה. אם לא בילית את החודש הזה בהכנות כבר, אז השתמש בחג מרכזי (כמו יום כיפור) כדי להתחייב לעשות שינויים, אבל אז בלה זמן בהערכה כיצד לפעול אחרת בעתיד ובהכנת תוכניות בנות קיימא לשינוי התנהגות".
