רבים שותים אלכוהול או צורכים סמים במסיבות כדי להרגיש משוחררים, חופשיים ומרוממי רוח. עם זאת, חומרים כאלה יכולים לעורר גם חרדה, שינויים בזיכרון וירידה בתפקוד הקוגניטיבי והמוחי ובעיבוד רגשי. וכך, לפי חוקרים מאונ' בן גוריון והמרכז הרפואי שיבא בתל השומר, קרה לרבים ממשתפי פסטיבל נובה ב-7 באוקטובר. כך פורסם ב'ג'רוזלם פוסט'.
פרופ' חגית כהן מהפקולטה למדעי הבריאות באב"ג וד"ר ניצה נקש משיבא הובילו את המחקר, שפורסם בכתב העת World Psychiatry תחת הכותרת "השפעת השימוש בסמים לפני הטראומה על תוצאות בריאות הנפש בקרב שורדי פיגוע הטרור בפסטיבל נובה".
הצוות חקר את ההשפעות של צריכת אלכוהול וסמים על בריאות הנפש. הם שיערו קשר משמעותי בין השימוש בחומרים ממריצים או הגורמים להזיות לפני הטראומה לבין חומרת הדיסוציאציה (ניתוק) הפריטראומטית, חרדה, דיכאון וסימפטומים של הפרעת דחק חריפה, ASD, בקרב השורדים.
מתודולוגיית המחקר
סך הכל 232 שורדי הפסטיבל פנו לקבלת עזרה בשיבא ועברו הערכה קלינית. מתוכם, 123 עמדו בקריטריונים ששללו טראומה נוספת, כמו פציעות פיזיות קשות, בני משפחה מדרגה ראשונה שנרצחו במהלך המתקפה, והיסטוריה של הפרעות נפשיות, כולל PTSD.
עם זאת, בשל גודל המדגם הקטן עבור סמים אלה, הניתוח לא כלל שורד אחד שדיווח על שימוש בפטריות הזיה ואחר שדיווח על שימוש בקטמין לפני האירוע הטראומטי, מה שהותיר 123 משתתפים.
הגיל הממוצע של הנבדקים היה 28, כאשר 60.9% מהם היו גברים. יותר ממחצית – 71, או 57.7% – דיווחו על שימוש בסמים פסיכואקטיביים בפסטיבל. מתוך 71 שדיווחו על שימוש בסמים פסיכואקטיביים, 12 צרכו רק אלכוהול, תשעה רק LSD, שבעה רק MDMA, שישה רק קנאביס, ושלושה רק MMC. אחרים השתמשו ב-15 שילובי סמים שונים שכללו אלכוהול, בעוד 19 לא כללו אלכוהול.
כל המשתתפים מילאו מספר שאלונים שהעריכו דיסוציאציה טראומטית במהלך האירוע, חרדה, תגובת דחק חריפה ודיכאון.
משתתפי הפסטיבל, שהפכו לקורבנות המתקפה ב-7 באוקטובר, נאלצו להגיב במהירות לטבח שהתרחש בתוך ומסביב למתחם המסיבה בשטח הפתוח, תוך ריצה והסתתרות לפרקי זמן ארוכים כדי להגן על חייהם.
חלק משמעותי מהמשתתפים היו תחת השפעת סמים ואלכוהול. החוקרים מאב"ג ושיבא מצאו כי לאלכוהול, שהוא סם חוקי אך פוטנציאלית מסוכן, הייתה ההשפעה החזקה והמזיקה ביותר על תגובת הדחק לאירוע.
תוצאות המחקר
תוצאות המחקר מראות כי שורדים שדיווחו על שימוש בסמים ואלכוהול במהלך המסיבה הראו רמות גבוהות משמעותית של חרדה, דיכאון ותגובות דחק בהשוואה לשורדים שלא השתמשו. הממצאים מראים גם כי יותר מכל סם אחר שנצרך במהלך המסיבה, אלכוהול (לבד או בשילוב עם סמים אחרים) הגביר עוררות יתר, חרדה, תגובת דיכאון ותגובות דחק חמורות. במסיבה, אף סם אחר לא עורר תגובות דומות.
בנוסף, שימוש באלכוהול הוביל לדיסוציאציה ממושכת ומוגברת במהלך האירוע הטראומטי. דיסוציאציה היא תהליך נפשי שבו אדם מתנתק מרגשותיו, מחשבותיו, זיכרונותיו או תחושת הזהות שלו.
הפרעות דיסוציאטיביות כוללות מצבים שעלולים לשבש את עיבוד ושילוב הזיכרונות הטראומטיים. זה עלול לעכב את ההחלמה ולהגביר את הסיכוי להתפתחות הפרעות פוסט-טראומטיות מכיוון שזיכרונות הקשורים לטראומה נשארים במצב מקוטע ולא מעובד.
"בניגוד בולט לציפיותינו, מצאנו כי רק צריכת אלכוהול לפני הטראומה, עם או בלי סמים אחרים, הגבירה משמעותית את הסיכון לדיסוציאציה פריטראומטית, חרדה, דיכאון וסימפטומים של ASD", אמרו החוקרים.
"ייתכן שצריכת אלכוהול לפני המתקפה הפריעה לתהליכים קוגניטיביים, רגשיים ופיזיולוגיים", הציעה נקש. "חשוב לציין כי האירוע הטראומטי היה ממושך; המשתתפים נאלצו לרוץ ולהסתתר במשך שמונה עד 20 שעות עד שחולצו. לכן, ייתכן שהשורדים חוו האנגאובר, מה שעשוי היה להגביר את החרדה והדחק הטראומטי לאחר האירוע".
זוהר, מנהל מרכז המחקר ל-PTSD בשיבא, אמר ל'ג'רוזלם פוסט' כי הצוות תהה האם קיימת "שעת זהב" או "חלון הזדמנויות" שבו הטיפול ב-PTSD הוא היעיל ביותר, בדומה למה שקורה לאחר התקף לב או שבץ. "מה הכי טוב לעשות זמן קצר לאחר הטראומה? אנו מתעניינים בחקר חשיפה ממושכת ומניעה משנית של PTSD. הנחנו ששתיית אלכוהול הייתה הסם ה'תמים ביותר' בהשוואה לסמים אחרים, אבל זה לא היה כך".
"הטבח בפסטיבל נובה מספק הזדמנות טרגית אך ייחודית לחקור כיצד צריכת אלכוהול וסמים לפני טראומה משפיעה על תוצאות בריאות הנפש ותגובה פוסט-טראומטית", סיכמה כהן. "לאור השכיחות הנרחבת של צריכת אלכוהול במפגשים חברתיים והעלייה במקרי תקיפה מינית, תקיפה פיזית ותאונות דרכים, ממצאים אלה הם גם בעלי עניין חברתי וקליני המאפשרים הבנה של התהליך הביולוגי של תגובה לחוויות טראומטיות".
