בארצות הברית, מועמד לנשיאות נבחר לא על ידי זכייה ברוב הקולות העממיים - אלא באמצעות מערכת הנקראת קולג' אלקטורלי, המעניקה קולות אלקטורליים ל-50 המדינות ולמחוז קולומביה על פי גודל אוכלוסייתן.
הנה כמה מהכללים שעשויים להכריע את המירוץ לנשיאות בין קמלה האריס לדונלד טראמפ, שיגיע לשיאו ב-5 בנובמבר.
צילום: Getty Images
מהו קולג' אלקטורלי?
כשבוחרים הולכים לקלפי לבחור נשיא, הם בדרך כלל רואים רק את שמות המועמדים לנשיאות וסגניהם. עם זאת, הבוחרים מצביעים למעשה לקבוצה - או "רשימה" - של אלקטורים.
ברמה הארצית, יש סך הכל 538 קולות אלקטורליים, מה שאומר שמועמד צריך להבטיח 270 כדי לנצח.
בשנת 2020, הנשיא ג'ו ביידן זכה ב-306 קולות אלקטורליים וניצח את טראמפ, שקיבל 232 קולות אלקטורליים.
השיטה, המעוגנת בחוקה האמריקאית, הייתה פשרה בין מייסדי האומה, שהתווכחו האם הנשיא צריך להיבחר על ידי הקונגרס או באמצעות הצבעה עממית.
האם לכל המדינות יש אותו מספר אלקטורים?
לא. לכל מדינה יש מספר אלקטורים השווה למספר הנציגים והסנאטורים שלה בקונגרס. יש שני סנאטורים לכל מדינה, אך הקצאת המושבים בבית הנבחרים משתנה על פי גודל האוכלוסייה.
כך למשל לקליפורניה, המדינה המאוכלסת ביותר, יש 54 אלקטורים.
לשש המדינות הכי פחות מאוכלסות ולמחוז קולומביה יש רק שלושה קולות אלקטורליים, המספר המינימלי המוקצה למדינה.
משמעות הדבר היא שקול אלקטורלי אחד בוויומינג, המדינה הכי פחות מאוכלסת, מייצג כ-192,000 אנשים, בעוד שקול אחד בטקסס מייצג כ-730,000 אנשים.
48 מדינות מפעילות שיטת "המנצח לוקח הכל" שבה המנצח בהצבעה העממית במדינה מקבל את כל הקולות האלקטורליים שלה.
מיין ונברסקה הן המדינות היחידות עם שיטת הצבעה מפוצלת שבה הקולות האלקטורליים מוקצים למנצח במחוזות בודדים. לדוגמה, בנברסקה, שניים מתוך חמשת הקולות האלקטורליים מוענקים למועמד שזוכה במרבית הקולות ברמת המדינה. השלושה האחרים הולכים למנצחים בכל אחד משלושת מחוזות הקונגרס של המדינה.
ניצחון במדינה בפער גדול שקול לניצחון בקול אחד, ולכן מסעות הבחירות נוטים להתמקד במדינות שבהן שינוי קטן יכול להביא את כל הקולות האלקטורליים שלהן. בבחירות הנוכחיות, מדינות המערכה כוללות את אריזונה, ג'ורג'יה, מישיגן, צפון קרוליינה, נבדה, פנסילבניה וויסקונסין.
טראמפ נשבע לנשיאות ארה"ב | צילום: ויקיפדיה
האם מועמד יכול לנצח בבחירות למרות הפסד בקולות העממיים?
כן. הרפובליקנים ג'ורג' וו. בוש בשנת 2000 וטראמפ בשנת 2016 - שניהם הפכו לנשיאים למרות שהפסידו בהצבעה העממית. זה קרה גם שלוש פעמים במאה ה-19.
מבקרי השיטה מציינים לעיתים קרובות שזהו הפגם העיקרי. התומכים אומרים שהיא מכריחה מועמדים לחפש קולות ממגוון מדינות, במקום רק לצבור תמיכה באזורים עירוניים גדולים.
מתי האלקטורים מצביעים?
האלקטורים ייפגשו ב-17 בדצמבר כדי להכריז באופן רשמי את קולותיהם ולשלוח את התוצאות לקונגרס. המועמד שזוכה ב-270 קולות אלקטורליים או יותר הופך לנשיא.
קולות אלה נספרים רשמית על ידי הקונגרס ב-6 בינואר, והנשיא מושבע לתפקידו ב-20 בינואר.
האם אלקטורים פועלים אי פעם באופן עצמאי?
בדרך כלל, פגישת האלקטורים היא אירוע טקסי סמלי של חותמת גומבי בלבד להצבעות עבור המועמד שניצח במדינה שלהם.
אבל בשנת 2016, שבעה מתוך 538 האלקטורים רשמו את הצבעתם עבור מישהו אחר מלבד המנצח בהצבעה העממית במדינתם, מספר גבוה באופן חריג. שלושה מתוך שבעת אלקטורים אלה הצביעו עבור קולין פאוול, מזכיר המדינה לשעבר, למרות שהם ייצגו מדינות שבחרו במועמדת הדמוקרטית, הילרי קלינטון. טראמפ בסופו של דבר ניצח באותן בחירות.
לפי הוועידה הלאומית של מחוקקי המדינות, ל-33 מדינות ולמחוז קולומביה יש חוקים, שחלקם כוללים עונשים פליליים, כדי למנוע מאלקטורים "בוגדניים" להצביע עבור מישהו אחר.
מה קורה אם יש תיקו?
אחד הפגמים של השיטה הוא שהיא יכולה תיאורטית ליצור תיקו 269-269. אם זה קורה, בית הנבחרים החדש שנבחר יחליט על גורל הנשיאות ב-6 בינואר, כשכל מדינה מצביעה כיחידה אחת, כנדרש בתיקון ה-12 לחוקה האמריקאית.
כרגע, הרפובליקנים שולטים ב-26 משלחות מדינה, בעוד שהדמוקרטים שולטים ב-22. מינסוטה וצפון קרוליינה מחולקות שווה בשווה בין חברים דמוקרטים ורפובליקנים.
