התוכנית, שהייתה אמורה לאפשר לתיירים להגיע ישירות מהטרמינל למלונות הענק של הסטריפ, קרסה בעקבות פשיטת הרגל של החברה המפעילה ב-2010
"אחת הבעיות המרכזיות הייתה הקרונות עצמם", מסביר בכיר במחלקת התעופה של מחוז קלארק. "הרכבות, שפותחו במקור עבור דיסנילנד, לא כוללות מקום לאחסון מזוודות - מה שהופך אותן ללא מתאימות לשימוש נוסעי שדה התעופה". בנוסף, משרד התחבורה הפדרלי סירב לתמוך בפרויקט שהיה אמור להיות ממומן באופן פרטי.
במהלך 20 שנות פעילותה, המערכת באורך 3.9 מייל (כ-6.3 ק"מ) עם שבע תחנות ראתה מספר תוכניות הרחבה כושלות. בין היתר, הייתה תוכנית להאריך את הקו 2.3 מייל צפונה לדאונטאון לאס וגאס ב-2005, ומאוחר יותר ב-2018 הוצע להאריך את הקו 1.2 מייל דרומה לכיוון מנדליי ביי כדי לשרת את אצטדיון אלג'יאנט החדש של קבוצת הפוטבול לאס וגאס ריידרס.
סטיב היל, נשיא ומנכ"ל LVCVA, מסר כי המערכת תמשיך לפעול כל עוד אפשר, למרות שחלקי חילוף הופכים קשים יותר להשגה. "אנחנו מקווים שנוכל להשתמש בתשתית המסילה למערכת תחבורה אחרת אחרי שקרונות המונורייל יצאו משימוש", אמר היל.
אם המערכת תישאר על המסילה עוד שלוש שנים, היא עשויה לסייע בהסעת צופים לאצטדיון הבייסבול המקורה המתוכנן בעלות של 1.5 מיליארד דולר עבור קבוצת האתלטיקס, שמתכננת לפתוח את עונת 2028 במתקן החדש מעבר לרחוב מתחנת MGM Grand הדרומית.
יש הטוענים כי לובי חזק של תעשיית המוניות והלימוזינות בלאס וגאס תרם לכישלון תוכניות ההרחבה, אך מומחים חלוקים בדעתם האם לחברות אלה הייתה השפעה משמעותית על ההחלטה. מה שברור הוא שהחלום לחבר את נמל התעופה העמוס של לאס וגאס למערכת התחבורה העילית של העיר נותר בגדר חלום, לפחות בינתיים.
