שופט פדרלי מתח ביקורת חריפה על החלטתו של הנשיא ג'ו ביידן להעניק חנינה לבנו האנטר, וטען כי הנשיא סילף את העובדות בתיק הפלילי של בנו בעת הכרזתו על החנינה. השופט מארק סקארסי, שמונה לתפקידו על ידי הנשיא לשעבר טראמפ, פרסם צו קצר ונוקב המותח ביקורת חסרת תקדים על החלטת הנשיא.
בצו שפורסם ביום שלישי, הביע השופט סקארסי את מורת רוחו מהאופן שבו הוצגו העובדות על ידי הנשיא ביידן. הביקורת מתווספת לגל התגובות השליליות מצד הרפובליקנים והדמוקרטים כאחד, בעקבות החלטתו יוצאת הדופן של הנשיא להעניק חנינה מקיפה לבנו עבור תקופה של 11 שנים, זאת לאחר שהצהיר בעבר מספר פעמים כי לא יעשה זאת.
הרשמה לקבלת הניוזלטר היומי ועדכונים חשובים
הביקורת החריפה של שופט פדרלי על החלטת חנינה נשיאותית מהווה צעד נדיר ויוצא דופן, המשקף את חומרת המצב ואת הדאגה העמוקה בקרב גורמי אכיפת החוק לגבי ההשלכות של החלטה זו על שלטון החוק בארצות הברית
השופט סקארסי דחה בתוקף את טענת הנשיא לפיה בנו זכה ליחס שונה מאחרים שאיחרו בתשלומי מסים בשל התמכרות חמורה. השופט הדגיש כי האנטר ביידן הודה בהעלמת מס שהתרחשה לאחר שהתגבר על התמכרותו, כאשר סיווג באופן שגוי הוצאות אישיות - כולל ביגוד יוקרה, שירותי ליווי ושכר לימוד של בתו - כהוצאות עסקיות.
"בהערכתו של הנשיא, לגיון שלם של עובדי ציבור פדרליים, כולל החתום מטה, הם אנשים בלתי סבירים," כתב השופט בביקורת חריפה. הוא הוסיף כי "לנשיא יש סמכות רחבה להעניק חנינות... אך שום מקום בחוקה אינו מעניק לנשיא את הסמכות לשכתב את ההיסטוריה."
השופט גם העלה תהיות לגבי המבנה הטכני של החנינה, שכיסתה התנהגות "עד ה-1 בדצמבר" אך נחתמה באותו יום, דבר שעלול להתפרש כחל על התנהגות עתידית שטרם התרחשה בזמן החתימה. סקארסי ציין כי הוא בוחר לפרש את החנינה כמכסה התנהגות "עד זמן החתימה" ביום ראשון.
מושל קליפורניה, גווין ניוסום, הצטרף אף הוא לביקורת על החלטת הנשיא להפר את הבטחתו. החנינה מחקה גם את הרשעתו של האנטר ביידן על ידי חבר מושבעים בדלוור בגין רכישה בלתי חוקית של נשק.
השופט סקארסי הורה על ביטול דיון גזר הדין שהיה אמור להתקיים ב-16 בדצמבר, אך ציין כי לא יסגור את התיק עד שהחנינה החתומה על ידי הנשיא ביידן "תתקבל באופן רשמי." עורכי דינו של האנטר ביידן הגישו עותק של החנינה החתומה בהגשה מאוחרת יותר השבוע, אך השופט ציין כי "העותק אינו מגובה בהצהרת אימות."
ההתפתחות האחרונה בפרשה מדגישה את המתח הגובר בין הרשות המבצעת לרשות השופטת, ומעלה שאלות נוקבות לגבי גבולות הסמכות הנשיאותית ומערכת האיזונים והבלמים בדמוקרטיה האמריקאית. הביקורת החריפה של שופט פדרלי על החלטת חנינה נשיאותית מהווה צעד נדיר ויוצא דופן, המשקף את חומרת המצב ואת הדאגה העמוקה בקרב גורמי אכיפת החוק לגבי ההשלכות של החלטה זו על שלטון החוק בארצות הברית.