"לעולם לא עוד": ראשי ערים בדרום פלורידה מתאחדים נגד אנטישמיות בתערוכת נובה

"אני אמא גאה של אוריה. בתי הצעירה נרצחה בפסטיבל נובה," אומרת חני ריקרדו בקול רועד. היא אחת מרבים שהתכנסו אתמול בנורת' מיאמי לתערוכה המוקדשת לזכר קורבנות הטבח בפסטיבל המוזיקה נובה, כשלצדה עומדים מנהיגים מקומיים רבים שהתאחדו במאבק נגד אנטישמיות.

התערוכה, המציגה את סיפוריהם של הנרצחים במה שאמור היה להיות אירוע מוזיקה שמח, משמשת כעת כעדות מצמררת לזוועות ה-7 באוקטובר. חמישה בני משפחה של חטופים עלו לבמה וחלקו את כאבם המתמשך.

 

 

"שני הדודים שלי, יוסי ואלי שרעבי, נחטפו מבארי לעזה ב-7 באוקטובר," סיפרה רותם שרעבי. יחד עם משפחות החטופים האחרות, היא נוסעת ברחבי ארצות הברית בניסיון להביא להפסקת אש ולעסקת חטופים, מבקשת מהציבור להבין את הסבל היומיומי שהם חווים.

ראשת מחוז מיאמי-דייד, דניאלה לוין-קאבה, הדגישה את חשיבות המאבק באנטישמיות: "היום יותר מתמיד ברור שהעולם שלנו זקוק לריפוי." ראש עיריית מיאמי ביץ', סטיבן מיינר, הוסיף: "לעולם לא נאפשר שוב סביבה שבה השנאה והאנטישמיות כה מושרשות שהן יוצרות תנאים לשואה נוספת."

הדברים מקבלים משנה תוקף לאור נתונים מדאיגים שפרסם הליגה נגד השמצה (ADL), המצביעים על עלייה של 140% במקרי אנטישמיות בארצות הברית בהשוואה לשנה שעברה.

יהודה כהן, שבנו החייל נחטף, מבטא את תחושת הדחיפות: "בני נשלח על ידי הממשלה לגבול. עכשיו אנחנו מבקשים - עצרו את הלחימה. היא לא מובילה לשום מקום. שחררו את כל החטופים אחרי יותר מדי זמן, 14 וחצי חודשים של סבל."

התערוכה, הפתוחה מיום שלישי עד ראשון, מהווה מרכז חינוכי חשוב נגד שנאה. "בואו נזמין את חברינו, שכנינו ועמיתינו לבוא ולחוות את התערוכה המדהימה הזו. הבה נגביר את כל קולותינו למען הכלה ושלום," אמרה לוין-קאבה.

ראש עיריית באל הארבור, ג'פרי פריימרק, הדגיש את חשיבות הערנות המתמדת: "עלינו להיות דרוכים ומודעים." משפחות החטופים מפצירות בציבור לבקר בתערוכה, לזכור את אירועי ה-7 באוקטובר, וליצור קשר עם נציגיהם בקונגרס כדי לדחוף לפעולה.

התערוכה מספקת מבט אינטימי על חייהם של הקורבנות ומשמשת תזכורת כואבת לחשיבות המאבק בשנאה ובאנטישמיות. "משפחתי מבינה מכלי ראשון לאן יכולות להוביל שנאה ואנטישמיות," אמרה לילי סרביאנסקי מהפדרציה היהודית של מיאמי רבתי, מדגישה את החשיבות של זיכרון והנצחה ככלי במאבק נגד שנאה.

חני ריקרדו משחזרת ברגש את הרגעים האחרונים של בתה: "התעוררתי וראיתי את ההודעה שאומרת 'אמא, אני אוהבת אותך מאוד.' ואמרתי 'לא, לא, לא, לא.'" סיפורה, כמו סיפורי משפחות רבות אחרות, מהווה עדות מצמררת לחשיבות המאבק המתמשך באנטישמיות ובשנאה.