השריפות המשתוללות בלוס אנג'לס לא רק גבו חיי אדם והרסו אלפי בתים, אלא גם מחקו חלקים בלתי מוחלפים מהמורשת האדריכלית והתרבותית של העיר. בין האבדות הכואבות ביותר: אחוזת הראנץ' ההיסטורית של הקומיקאי האגדי ויל רוג'רס בפאסיפיק פאליסיידס, שנבנתה ב-1926 והייתה עדות חיה ל"קליפורניה הישנה".
"זו מכה מוחצת לכולנו," אמר אדריאן סקוט פיין, מנכ"ל ארגון השימור של לוס אנג'לס. "אי אפשר לדבר על ההיסטוריה של דרום קליפורניה ופאסיפיק פאליסיידס בלי להתייחס לגיבור התרבות הזה, ויל רוג'רס." האחוזה, שאירחה בעבר את וולט דיסני, קלארק גייבל וצ'רלס לינדברג, הייתה מקום בו הזמן עצר מלכת, עם אורוות עץ מרשימות, נברשת מגלגל עגלה, וקורות בסגנון אסם.
אחוזת הראנץ' ההיסטורית של הקומיקאי האגדי ויל רוג'רס בפאסיפיק פאליסיידס, שנבנתה ב-1926 והייתה עדות חיה ל"קליפורניה הישנה" כפי שנראתה לפני השריפה
האחוזה, שאירחה בעבר את וולט דיסני, קלארק גייבל וצ'רלס לינדברג, הייתה מקום בו הזמן עצר מלכת, עם אורוות עץ מרשימות, נברשת מגלגל עגלה, וקורות בסגנון אסם. הכל עלה באש.
אובדן משמעותי נוסף הוא בית קילר משנת 1991, שנחשב לאחת מיצירות המופת של האדריכל ריי קאפה. הבית, שנבנה על צלע גבעה עם נוף לאוקיינוס, שילב קורות רדווד חשופות ובטון חלק, והיה מוצע למכירה ב-8 מיליון דולר. "בחנתי בתים חשובים מפרנק לויד רייט ועד פרנק גרי במשך יותר מ-50 שנה, וזו הייתה אחת מעשר יצירות האדריכלות היצירתיות ביותר שראיתי," אמר קרוסבי דו, סוכן נדל"ן המתמחה בבתים בתכנון אדריכלים.
באלטדינה, שריפת איטון גבתה גם היא מחיר תרבותי כבד: אחוזת זיין גריי משנת 1907, ביתו של אחד מסופרי המערב הפרוע הגדולים של קליפורניה, ובית אנדרו מקנאלי משנת 1887, פנינה בסגנון המלכה אן שהייתה ביתו של איל המפות שייסד את ראנד-מקנאלי.
מוסדות שכונתיים אהובים רבים עלו גם הם באש, כולל מסעדת ריל אין במליבו, מוזיאון הארנבות באלטדינה שהכיל יותר מ-45,000 פריטים, ומרכז הקהילה היהודי של פסדינה שעמד על תילו יותר מ-80 שנה.
כעת, תושבי האזור עוקבים בחרדה אחר מפות השריפה, שמתקרבות לעוד אתרים היסטוריים. בסכנה נמצאים בית איימס המפורסם, סמל לניסוי המודרניסטי של אמצע המאה ה-20, ביתו החדש של פרנק גרי בשדרות אדלייד, ובית סטרג'ס משנת 1939 של פרנק לויד רייט.
"אלה אובדנים עמוקים," אמר פיין. "אין מקומות אחרים כמו אלה שיכולים לספר את הסיפורים האלה." השריפות, בזעמן ההרסני, הדגישו את המורשת האדריכלית המפוארת של לוס אנג'לס - מורשת שלעתים קרובות נלקחת כמובנת מאליה. הן מזכירות שהעיר הייתה מזמן אחת המעבדות הגדולות בעולם לאדריכלות מגורים, ושהמבנים הטובים ביותר שלה הם יצירות אמנות מוערכות, ופגיעות באותה מידה לפגעי הטבע.
"לוס אנג'לס לא תוכל להחליף את מה שאבד," אומרים המומחים, "וייתכן שאפילו לא יתירו לבנות מחדש בחלק מהאתרים האלה." אך זו הזדמנות לחשוב מחדש על העתיד, ועל איך אפשר לחיות בצל האיומים האקלימיים המתגברים.
