ביום רביעי שעבר, יום לאחר שפרצה שריפת איטון צפון-מזרחית ללוס אנג'לס, הרב זושי ריבקין וגיסו, הרב לייבל הנוקה, לקחו את העניינים לידיים כדי להציל את בתי האנשים ורכושם היקר.
"הנס, בעיניי, הוא שהגענו ברגע הנכון", אמר ריבקין, בן 38 ומנהל חב"ד פסדינה, בראיון ל'ניו יורק פוסט'.
הרב זושי ריבקין (שמאל), מנהל חב"ד בפסדינה, וגיסו הרב לייבל הנוקה (ימין), עם לוחם אש | צילום: בית חב"ד פסדינה
שני הרבנים נסעו דרך אלטדינה, מצפון לפסדינה, בחיפוש אחר דרכים לעזור.
"אמרנו, 'בוא נלך לבדוק את בתי האנשים. פשוט העמדתי פנים כאילו אני מחלק מצות. אני עושה את המסלולים שלי והולך מדלת לדלת בפסח'", סיפר ריבקין על האומץ להתמודד עם האיום למען המצווה המסוכנת.
"עצרתי את נשימתי בתהייה, האם הבתים יעמדו? כל בית שני היה בלהבות או רק גחלים."
הם הגיעו במהרה לביתה של מרילין קירשן בשדרות מאונט קרב, אחות פנסיונרית בת 74 ואלמנה.
קירשן, שהיא חברה בחב"ד פסדינה כבר שלוש שנים, התפנתה, וריבקין אמר שה"רחוב שלה היה הרוס לחלוטין."
המוסך של קירשן נשרף עד היסוד, אך ביתה עדיין עמד, אז שני הגברים פעלו.
צילום: בית חב"ד פסדינה
"ליבי נתקע בגרוני," נזכר ריבקין. "אמרנו, 'אלוהים אדירים, אנחנו עדיין יכולים להציל את ביתה.'"
הנוקה תפס צינור אך הוא לא עבד, אז הם החלו לזרוק אדמה מהגינה הגדולה על הלהבות. "האש החלה לדעוך," אמר ריבקין. "תודה לאל הבית עדיין עמד."
כשריבקין התקשר לקירשן - ששהתה אצל הרב ישראל מחב"ד פסדינה ואשתו חני פינסון - היא כמעט פרצה בדמעות למשמע החדשות.
"זו הייתה ברכה," אמרה קירשן ל'פוסט' על הבית המוקף עצי אלון בו היא גרה 40 שנה. "הם הצילו את ביתי."
ריבקין - שגם סיפק למפונים ארוחות כשרות, בגדים ועזרה במציאת דיור - שמח לעזור.
"הצלנו את חפציה - כל מה שבתוך ביתה - החפצים החומריים והדברים הסנטימנטליים," אמר. "הבית ניצל וזה היה די מדהים."
הוא גם מיהר להציל את ביתו באלטדינה של חבר קהילה נוסף, אלן וסרמן בן ה-72.
צילום: בית חב"ד פסדינה
ריבקין פוצץ צינור מים מחוץ לבית ברחוב גרפילד כדי לעזור לעצור את הלהבות מלהתפשט מיחידת האירוח לביתו המרכזי של וסרמן לפני שהגיעו הכבאים.
"בסופו של דבר, משאית כיבוי הגיעה לרחוב. קראנו להם ואמרנו, 'אתם יכולים לבוא לכאן - אנחנו עדיין יכולים להציל את הבית הזה!' תוך שניות הוא כיבה את האש הקטנה הזו," אמר ריבקין.
ביתו של וסרמן ניצל, אך ריבקין עדיין וידא שחפץ יקר ערך בטוח.
לפני שעזב, הוא הבחין בכיסא פלסטיק כחול-לבן שהיה שייך לאביו של וסרמן ושהאיש דיבר עליו איתו בביקורים שונים.
"אלן סיפר לי לפחות 30 פעם לפני השריפות שזה הכיסא של אביו," אמר ריבקין, שלקח את המורשת למכוניתו למשמרת בתוך הכאוס. "הוא בן 100 שנה. זה של אביו - זה אומר לו הרבה."
