נפרדים מענק הקולנוע הישראלי: זאב רווח הלך לעולמו בגיל 84
מכוכב "צ'רלי וחצי" ו"חגיגה בסנוקר" ועד "חסמבה": סיפור חייו של השחקן שהפך את הקומדיה הישראלית לאמנות לאומית
01.18.2025 09:43
סוכנויות הידיעות
הרשמה לקבלת הניוזלטר היומי ועדכונים חשובים
Phone
כוכב-על של הקולנוע הישראלי בשנות ה-70 וה-80, כשכיכב בסרטים אייקוניים כמו "צ'רלי וחצי", "הבטלן בטיטו", "חגיגה בסנוקר" ו"חסמבה"
"אבא שלי היה קודם כל אדם," אמר בנו, השחקן והבמאי רובי רווח. "הוא אהב את החיים, אהב לשמח אנשים, ומעל הכל אהב את המשפחה שלו. הוא לימד אותי שהכישרון הגדול ביותר הוא להישאר בן אדם."
דרכו המקצועית של רווח החלה כמעט במקרה, כשהגיע לאודישן בתיאטרון הבימה בעקבות חבר. המבחן הוביל לתפקיד קטן, שהפך במהרה לקריירה מפוארת. ב-1969 הגיע תפקיד הפריצה הקולנועי שלו ב"סלאח שבתי", לצד חיים טופול, ומאז לא הפסיק לככב בסרטים ובהצגות.
"זאב היה תופעה נדירה," אומר הבמאי משה מזרחי, שביים את רווח בכמה מסרטיו המצליחים ביותר. "הוא היה שחקן עם יכולת נדירה לשלב בין קומדיה לדרמה, בין הומור לכאב. הוא ידע לגעת בלב הקהל הישראלי בצורה שמעטים הצליחו."
הקריירה של רווח כללה יותר מ-40 סרטים ועשרות הצגות תיאטרון. הוא זכה בפרס אופיר על מפעל חיים, בפרס התיאטרון הישראלי, ובאות יקיר העיר תל אביב. אך מעבר להישגים המקצועיים, רווח היה סמל לסיפור ההצלחה הישראלי - ילד עולה ממרוקו שהפך לאחד השחקנים המוערכים והאהובים בישראל.
זאב רווח היה מהדמויות האהובות והמזוהות ביותר עם סרטי הבורקס והקומדיה הישראלית
בחייו האישיים, רווח היה נשוי פעמיים והיה אב לשלושה ילדים. הוא התגורר בתל אביב והיה מוכר כאדם צנוע שאהב לבלות בבתי הקפה של העיר ולשוחח עם אנשים. "הוא מעולם לא שכח מאיפה הגיע," מספרת אחותו, רחל. "תמיד היה גאה במורשת המרוקאית שלו ובמשפחה שלו."
בשנים האחרונות נאבק רווח במחלה קשה, אך המשיך להופיע ככל שיכול. הופעתו האחרונה הייתה לפני כשנה בהצגה "זיכרונות" בתיאטרון בית ליסין, בה שיחק תפקיד של אדם מבוגר המתמודד עם אובדן זיכרון.
שר התרבות הספיד את רווח: "איבדנו היום ענק תרבות, שחקן שידע לגעת בלב כולנו. זאב רווח היה לא רק שחקן דגול, אלא גם סמל לרב-תרבותיות הישראלית ולכוחה של האמנות לגשר על פערים חברתיים."
רווח יובא למנוחות מחר בבית העלמין ירקון, והוא מותיר אחריו אישה, שלושה ילדים, שבעה נכדים, ומורשת קולנועית ותיאטרלית עשירה שתיזכר עוד שנים רבות. "הוא היה קודם כל אבא," אומר בנו רובי, "ורק אחר כך שחקן. וכשחקן - הוא היה ענק."
